אתה, כן... אתה.
מיסטר חיוך יפה ועיינים בוהקות.
אתה, שממלא את גופי בזרמים נעימים ברגע שאתה נוגע, אפילו
מחבק.
תחושה חדשה, מלהיבה, על סף הממכרת.
כשאתה מעביר את ידייך וחש את גופי, כשאתה קרוב ומלטף.
כשאתה מנשק, אני יכולה להרגיש איך כל נגיעת לשון קטנה גורמת לי
להתנשם.
איך לאט לאט אך במהירות אתה מצליח להטריף אותי ולהוציא אותי
מדעתי.
דופק מואץ.
תחתונים רטובים.
ואתה, כמעט ללא מאמץ כלל, מצליח ״לרוקן לי את הכינרת״.
זה משוגע.

איך אני אוהבת את ההרגשה הזו, כשאצבעותייך לאט לאט מדגלות להן
אל עבר רגליי. מפשיט את מכנסיי ומוריד ממני את כל מסכותיי...
ואני? אני בכל זאת מרגישה מוגנת.
חופשייה.
אתה מנסה לקרוא אותי כמו ספר, ולא רוצה לפספס אף מילה.
חוזר וקורא, שוב ושוב, כאילו זו הפעם הראשונה.
ובינתיים, אתה מוציא אותי מכל כליי.
הפרפרים בבטן משתוללים ברחבה, רוקדים ונעים להם בלי שום בושה.
אני, מלאה בתשוקה, מנשקת את צווארך ויורדת למטה בו בזמן שהדופק
לא מפסיק לעלות.
ואתה, מביט לעברי ואומר: ״תסתכלי עליי״, ״וואו כמה שאת שווה״.
מקבל אותי כשאני, ואני מרגישה על גג העולם.
הנה, הגיע הרגע המיוחל, הרגע שבו כל החושים מתערערים וכל מה
שחשוב בעולם הוא אתה ואני.
שקט.
גלים של הנאה רצופה.
החדירה הנעימה הזו שגורמת לי להרגיש את חום גופך, את המשיכה
ואת האנדרופינים שמשתחררים, את העיינים שלא מצליחות להתפקס
ונעצמות, והגניחות... הגניחות לאט לאט מתעצמות.
תחושת ״היי״ מטורפת, רכבת הרים מטלטלת.
כיף חיים.
נו, בבקשה. רק עוד סיבוב אחד, אך אני מודעת לזה שאני משקרת.
אולי אחריו רק עוד סיבוב אחד ואז עוד אחד.
ואולי רק עוד אחד נוסף וזהו, די.
טוב... בסדר, אני מוכנה להתפשר רק על עוד סיבוב אחד...
בנוסף לעוד הרבה סיבובים אחרים.