בזמנים כאלה בהם אנחנו רציניים
וכל אחד חושב שהוא איינשטיין
ונדמה לו שהוא הבוס של המקום
ונדמה לו שהוא חופשי
ושהוא הכי מוכשר וחכם ונבון וצודק בעולם

אני, ליצן החצר של הספייס הקרוי "עולם"
לוקח עוד פחית בירה לפני שאמות
כמוכם
צוחק על זה שאתם לוקחים את החיים ברצינות
כי מישהו ניפח לכם את הראש
והחדיר בכם גאווה ואגו
ואני שותה, ואני מעשן, ואני מתפזר כמו חול,
כי אפילו הדתות והמדעים ה"רציניים" ביותר
מגיעים לבסוף למסקנה שהחיים הם בדיחה

אז במקום לעשות רושם על זרים,
ועל אנשים "סמכותיים" רק מטעם עצמם
תרוקנו את האגו המטורף שלכם שממרר לכם את החיים,
ונותן לכם להתבשל במיץ של עצמכם
ותחליפו אותו ברצון להעניק,
לא רק לטובתכם האישית,
אלא -
כי מה יש לעשות פה חוץ מזה?
ותזכרו שאמנם אתם מיוחדים,
ואין עוד אף-אחד כמוכם בעולם
אבל זה נכון לכולם
ויש מיליארדים בעולם,
וכולם צודקים, ולכולם יש צרות ושמחות,
ולכולם אהבות ושנאות,
ולכולם פגמים ויתרונות
בכוכב הזה הקרוי "ארץ"
המוזנח, הטיפש, חסר החשיבות
שהחיים מתנהלים בו כמו בימי המערות
וההרואיות משקרת, כי היא נובעת מאגו וגאווה
והגיבור האמתי שלכם הוא מי שמאכיל אתכם,
ולא איזה גורו שבכלל לא יודע את שמכם
ככה אתם, כמו עץ שתול על מים,
אבל אתם אלה שבוחרים אם לשתות את המים,
או להתייבש בצמא.