פתח תקווה, 5:40
היא נכנסה למכונית ונסעה. היא ידעה כל מה שעליה לעשות, אך החלה
לחשוש שלא תצליח. בגלל כל מיני דברים ומחשבות מוזרים שעוברים
עליה לאחרונה.
בני ברק 7:34
בכניסה לבנין היא ראתה את שם המשפחה "כוהן" וידעה שזה הסימן
שלהם שפה אמורה להתקיים הפגישה.
היא נכנסה לבניין והלכה לדירה מספר 3. הדלת כבר היתה פתוחה.
.
.
.
"טפלון, טוב לראות אותך" אמר חגי לכיוונה. 'בחייאת, קרא לי
נעמה' היא קראה אליו חזרה בכעס מרוסן.
הם קראו לה כך בשל קור רוחה והיכולת רבת החשיבות שלה בארגון
כמו שלהם לא להראות רגשות ולא לפתח אותם. יש שמספרים שכשהרכיבו
אותה במפעל של המלאכים הם שמו בטעות ציפוי על הלב שלה, שמנע
מדברים להגיע אליו.
"ב-8:00 יגיע שמוליק עם האופנוע שלו ויקח אותך לירושלים, שם
תפגשי מודיע שלנו מסוריה שהצליח להגיע מירדן וכמעט נתפס".
"בזכות המראה האירופי שלו הם חשבו שהוא תייר וחששו לתשאל אותו
יותר מדי, למזלנו".
'מה אני צריכה לעשות בפגישה הזו?'
"כלום, טפלון, רק להסתובב איתו במהלך היום".
9:40, הכותל המערבי
"אז אתה סמיר הזה שכולם מדברים עליו?"
'כן'
"יש לך איזה משהו מעניין לספר לי?"
'יש לי בדיחה נחמדה, אם את אוהבת הומור אינפנטילי'
"אין לי זמן למשחקים"
בתוכה הרגישה דקירה קטנה, תחושה שלא הכירה כמעט - חוץ מאותו
לילה בפריז, באמצע משימה, שבו הבינה שהיא חושבת לפוצץ את
המשימה לאלפי חתיכות רק כדי להיעלם עם הבריטי שאיתו עקבה אחר
מדען גרעין איראני.
היא לא יודעת מה קורה לה בתקופה האחרונה- קודם זה, אחר כך יואל
מהיחידה ועכשיו הסורי הזה.
'למה את כל כך שקטה, זה בגלל משהו שאמרתי?'
"לא, אני חושבת ששכחתי את הדוד בבית דלוק, זה הכל"
.
.
.
איפשוהו בממלכה למעלה, מישהו מסתכל עכשיו כלפי מטה בציפיה -
שישרט קצת הציפוי, עוד טיפה, לא מגיע לה לחיות כך בשל טעות
שעשה.