היא: " שלום לכם, שהברכה  תשרה על ביתכם".
היא: " שלום לך , שמעון יקר".
הוא: " שלום לך עדנה".
היא: " איך אתה, איך הוריך?"
הוא: " ברוך השם. אנחנו בסדר".
היא: " אוי ...ראיתי אותו רק לפני ארבעה ימים. בן כמה הוא"
הוא: " בן 28 ".
היא : " תגיד הוא לא עבד אצל הירקן  ברחוב  עזרא בזמן האחרון?
כזה אדיב. מכר לי שם עגבניות ומלפפונים כל כך יפים.
הוא: " כן....אכן עבד שם עד לא מזמן".
היא: " לפני שנה ראיתי אותו במדים..הוא היה חייל ,לא?
הוא: " כן , הוא שרת שם כשנה...ניסה להשתלב".
היא: " רק שנה?"
הוא: " כן..הוא לא כ"כ הצליח להשתלב..רצה לעבוד עם כלבים. נתנו
לו לעבוד בסוף במטבח. זה פחות מתאים. למרות שאת יודעת שאהב
לאכול".
היא:  " חחח....אוי סליחה....לא מתאים ".
הוא: " זה בסדר. הומור משמח לבב".
היא: " רגע, אז מה היה לו?  צעיר כל כך".
הוא: " לא היה לו דבר....חכי רגע.....אמי לא חשה בטוב.....מיד
אחזור אליך."
........
הוא:" עדנה מתנצל על העיכוב....".
היא: " לא זה בסדר....כמה אוכל יש כאן!  הרבה מבקרים כאן? כמה
כבר הגיעו?"
הוא: " לא יודע ,לא ספרתי".
היא: " אני דווקא ספרתי  כמה הגיעו ללווייה של סבתא שלי. זה
היה נורא חשוב לאמא שיהיו מלא אנשים. וגם  אחרי זה ממש  ספרנו
מי הגיע ומי לא. ניהלתי פנקס. היו כמה חברים טובים של אבא שלא
הואילו בטובם להגיע אפילו לשבעה..ממש בושה. איזה אנשים".

הוא: "כן.....תסלחי לי רגע אני כבר חוזר. יש כאן כמה  אנשים
שהגיעו לנחם ,כבר אחזור".
......
הוא: " חזרתי. עדנה את רוצה לשתות משהו או לאכול משהו?"
היא: " כן.. בא לי את הלייקח..מי הכין? אחותך או שקניתם? האמת
שאני ממש רעבה...לא היה לי רגע מנוחה בעבודה היום. לא אכלתי
אפילו צהריים".
הוא: " תתכבדי...לחתוך לך עדנה?"
היא: " כן ,תודה...שמעון....אפשר שתי חתיכות? ובא לי גם לשתות
את המיץ ענבים הזה של קריסטל. שנים לא שתיתי את זה"
הוא: " כן ,בשמחה עדנה...בתאבון".
היא: " כן תודה...רגע אז איפה היינו? תגיד אז מה היה לו."
הוא: " לא היה לו כלום...פשוט...."
היא: " אז מה קרה לו? וואיי ,הלייקח הזה מדהים. "
הוא: " אמממ".
היא: "אוי ,אתה קשה לך...אני מצטערת שמעון.. הורדת את
העיניים....כמה עצוב לי עכשיו".
הוא: " לא , פשוט סיפרתי את הסיפור הזה....כבר עשרות פעמים".
היא: " טוב....אפשר שתספר לי בקצרה? דורי  היה כזה מקסים
וביישן בעיניי".
הוא: " אממ.,הוא  היה הולך לישון מאוחר כל לילה  ובלילה לפני
שלושה ימים הוא סבל ממש מנדודי שינה".
היא: " אוי למה? היה לו  קשה הא? תגיד לי ומה עם שידוך? היה
משהו?
הוא: " עדנה...סבלנות...הוא היה מספר לי שהיה נוהג  בשנה
האחרונה לצאת מהבית ..כל  לילה בסביבות 1 בלילה הוא התחיל
להסתובב בסביבת רחוב נחמיה, להקשיב לשקט של הלילה (לעתים היה
עם אזניות מקשיב למוזיקה שאהב). ולצעוד יחד עם מחשבותיו אל
כוון הגשר ולעבור את בני ברק ,לצעוד לכוון גבעת שמואל ומדי פעם
להתבונן על הנוף שמשקיף מהגשר אל כביש גהה."
היא: " כל לילה? צעד כ"כ הרבה? ומה עשה חוץ מלצעוד?".
הוא: " אני לא יודע אם כל לילה אבל היה חייב לארגן את מחשבותיו
מדי לילה. מדי פעם היה עוצר בקיוסק וקונה לו דבר מה. פעם
ב...היה עוצר באיזה בית מדרש מואר ומחפש לו חברותא. הוא היה
צמא כ"כ לחברותא".
היא: " והייתה לו חברותא?"
הוא: " זה חשוב עדנה?"
היא: "אני חושבת שכן....טוב....סליחה ש...."
הוא: " זה בסדר....לא היה לו קל לאחי הצעיר...הוא תמיד ניסה
להצחיק ולחייך אבל עמוק בפנים הוא היה כ"כ כבוי ועצור ונבוך
ולפחות אני שמח שהיה לו אותנו ".
היא: " שמעון...ומה קרה בלילה האחרון?"
הוא: " עדנה...אני הרי כבר כמה שנים לא גר אצל ההורים ".
היא: " כן אתה גר עם אשתך מיכל בגבעת שמואל. אגב באיזה חודש
היא?"
הוא: " בחודש שמיני- אמורה ללדת בנובמבר".
היא: " איזו שמחה....מהולה בעצב...סליחה...שוב קטעתי אותך
באמצע".

הוא: " אז באותו הלילה אמא טוענת שדורי יצא יותר מוקדם מהרגיל
בסביבות חצות ומחצה...ובסביבות  השעה שש לפנות בוקר התקשרו
אליהם מהמשטרה. היא מיד התקשרה אליי...ואני נסעתי מהר  למשטרה
ולכוון בית החולים הסמוך שם הוא היה...."

היא: " ו??"
הוא: " כשהגעתי הוא כבר לא היה בין החיים...אמרו לי
שהוא......הוא נדרס על כביש גהה  ושוטרים מצאו אותו מוטל על
הכביש... ומיד הזעיקו אמבולנס. הוא גם הסתובב ללא נייד
אז...בכלל ".
היא: " נדרס?"
הוא: " זה חשוב עדנה?".
היא: " שמעון.....אני מצטערת ככ".
הוא: " זה בסדר..."
היא: " תגיד....הוא היה בודד נכון שמעון?"
הוא: " עדנה, הוא כבר איננו...זה כבר לא משנה דבר. ה' נתן וה'
לקח יהי שם ה' מבורך".
........
היא: " שמעון...אני רואה שהוריך מאד עסוקים אז אומר להן מספר
מילות ניחומים ואומר לך מילות פרידה".
הוא: " טוב עדנה. את יודעת.  אני כ"כ לא אוהב לדבר על  זה..כי
זה כ"כ מיותר וזה בטח לא עוזר לי או להורים או לאחותי. אבל
דווקא איתך פעם ראשונה לא הדפתי את התחקיר...אני לא יודע למה.
אולי כי....אני מכיר אותך כ"כ הרבה שנים ו...אני יודע  שזה לא
מתוך תאוות הסקרנות אלא מתוך הישירות והתמימות שלך".
היא: " לא כ"כ הבנתי מה אתה אומר שמעון.....אתה יכול להסביר לי
שוב?"
הוא: " לא חשוב כ"כ עדנה....את  קסם מהלך".
היא: " תודה. בדקתי באינטרנט והבנתי  שאמורים ביציאה מהשבעה
לומר את המילים הבאות- שהמקום ינחם אתכם...אה שמעון ושלא תדעו
עוד צער".
הוא: " תודה".
.......................
היא: " שמעון כמה זמן לא ראיתי אותך עברו כבר שלושה
חודשים....מה שלומך , מה שלום הוריך ואשתך ובתך...ומזל טוב שכן
יקר על הולדת הבת...לא יצא לי לבקרכם..בקרוב".
הוא: " שלום עדנה.....כן...שמחה רבה שורה במקומותינו...הוריי
וכל שציינת השבח לאל ותודה לשואלת".
היא: " שמתי לב שההורים החליפו את שם המשפחה מויינגרטן
לדולב....גם אתה?"
הוא: " כן עדנה החלפנו קצת אחרי הלידה של שירה".
היא: " שם מקסים . היום מקובל לעברת אני יודעת".
הוא: " כן עדנה, מה שלומך את?".
היא: "אני מחפשת לי חבר...לא כ"כ פשוט  בטח כשאני שוכרת דירה
באזור נחמיה".
הוא : " מאחל לך שתמצאי את אהבת חייך מיד ולאלתר".
היא: " תגיד אבל למה עברתתם דווקא עכשיו?"
הוא: " עדנה...זה כ"כ חשוב?"
היא: " לא יודעת...אני אמנם לא חכמה גדולה שמעון וזה גם לא
ענייני אבל..האינטונציה שלי אומרת שזה  לא מקרי

הוא: " עדנה יקרה...שום דבר אינו מקרי בעולם הזה..האמת שאת
הראשונה שממש שאלה על העיתוי....אז...כן יש חשיבות
לעיתוי...כל מה שיכול לומר כרגע שהשמחה אכן מהולה בעצב ודורי
חסר לנו מאד...ועדיין  דורי (ויינגרטן) יישאר לעד בליבנו.(
ראשי תיבות דולב)..עד קץ הימים. ואידך זיל גמור".
היא: " טוב שמעון...אני שמחה כ"כ על שירה ועצובה כ"כ על
דורי".
היא: " אוכל לבוא לבקר אותך ואת משפחתך בשבוע הקרוב?"
הוא: " בעזרת השם ובשמחה רבה עדנה. כל טוב".
היא: " להתראות שמעון".