אני מניח שאמות ביום אחר,
כך כולם אומרים
לא יכול לחשוב עלייך,
מבלי לקבל סחרחורת
הקרח נמס לי ואתו הלב
אני משתכשך במיצי מי הגשמים שלי
וזה יום פתוח ללבבות פתוחים
בכל יום ויום הם יותר נסגרים
וזה יום בו לא יוצאים
בכל יום ויום נשארים יותר בבתים
בארגז המצעים המתנפנף בשלכת,
מרחפת דעתי
שבורה ומרוסקת,
חסרת כנפיים
אמרה לי הדעת שבירה
מותחים, היא גמישה,
וחוזרת ל-מה שהייתה
הדרך חזרה יותר ארוכה
ואת לקחת לי קיץ שלם
שאני לא יודע מה היה בו
הרבה סמים, כימיקלים מ-כל הסוגים,
את קברת אותי בתוך דעתי
ואני שאפתי לאוויר,
חילצו אותי כמו שמחלצים פקק שעם מבקבוק
ולא ידעתי מה אני ולמה אני כאן
לא ידעתי לקרוא בשמך,
אבדת בנבכי הזמן
ועל העץ מתנדנד עלה בודד,
שקוראים לו דעתי
ועוד מעט הוא ייפול
וישאיר עץ קירח
מי ישאיר אותי עירום,
כמו בימי קדם
בודד מ-קור ופרוע שמיים
מחפש אות של שפיות בגפרור. |
