אֶת הָאֹושֶׁר מֵעֵבֶר לַפִּנָּה
קָשֶׁה מְאֹד לְהַשּ-ִיג
אֶת הַכְּאֵב שֶׁצָּרַב אֶת הַשְּׁמוּעָה
קָשֶׁה מְאֹד לְהָפִיג

אֲבָל הָרוּחַ ש-ִחֲקָה בָּרְגָשׁוֹת
וְנִשְׁכְּחוּ גַּם הַהַבְטָחוֹת
הֵיכָן שֶׁהָעֹונֶג רָקַם מְזִמּוֹת
הָאֹשֶׁר נִבְנָה עַל הַהֲרִיסוֹת

שְׁמוּעָה לְאֹזֶן הִתְפַּזְּרָה
כְּאִלּוּ תָּפְרָה לָהּ סִבָּה
לַהֲפֹךְ כָּל פֵּירוּר שֶׁל חֶדְוָה
לִמְצִיאוּת חַסְרַת תִּקְוָה

הָאֹשֶׁר רָחוֹק מִלִּהְיוֹת כָּל כָּךְ אֲמִתִּי
מְמַהֵר הוּא וּמִתְכַּדְרֵר
בְּמוֹרַד הַחֲלוֹמוֹת וְהַפְּעִימוֹת

18/4/20
דן בן שלום