כמו מגרש משחקים רגיל של ילדים,
אבל בגודל שני מגרשי כדורגל
זה היה גודל הבריכה של הסולטאן הטורקי,
בזמן שהטורקים שלטו על שטח ארץ-ישראל

כל בוקר היה הסולטאן שוחה בבריכה המאוד ענקית,
כאילו הוא שוחה בים
היו לו שם סירות ומצופים ומזרנים צפים מפלסטיק,
וגם כדורי פלסטיק מנופחים למקרה שהוא ירצה כדורי פלסטיק
מנופחים,
אבל הוא אף-פעם לא רצה
לפעמים הוא היה שוחה קצת
לפעמים הוא היה חותר בסירה הקטנה עד קצה הבריכה ובחזרה

יום אחד הייתה סערה והבריכה גאתה והמתה
הוא היה באמצע הבריכה בסירה שהסערה התחילה,
עם גשמים ורוחות,
ונאבק לחזור חזרה לגדה
אבל אז ראה כריש ענקי
הכריש הענקי ניסה להפוך את הסירה,
כדי לאכול את הסולטאן

מה עשה כריש ענקי
באמצע בריכה נטולת דגים וצמחייה
וכיצד הוא ניזון ושרד
והתקיים בכלל
התשובה היא שמישהו שלא אהב את הסולטאן,
מ-סיבות פוליטיות,
והכניס את הכריש לבריכה עוד שהכריש היה בן פחות משלוש שעות
והיה מאכיל אותו בקביעות ובהסתר
בידיעה שיבוא יום והכריש יהיה חזק ומפחיד
ויסגור בשביל האיש חשבון עם הסולטאן

וזה מה שבאמת קרה
הכריש שגדל הפך את הסירה, והסולטאן נפל למים
הוא ניסה לחתור לגדה, אך הכריש נגס בו
הוא שקע מדמם וטבע כמו אבן
ולכריש הייתה ארוחה טעימה

מאז הסיפור הזה הוא חומר גלם ציורי
לאגדות ומשלים עד עצם היום הזה
בגרסאות שונות לפעמים הכריש הוא תנין,
או להקת דגי פירנה טורפים
ולפעמים בסיפורים שונים הסולטאן הוא צורר גרמני,
או ראש ארגון פשע אכזרי קולומביאני

אבל כך או כך, בסיס הסיפור נשאר כשהיה,
ועד היום אנשים פוחדים לשחות בבריכה.