אוקיי אז הנה בא הגבר שלי! איזה גבר בא? שלי? כן! ואז יצאתי
מהמיטה עם חליפת אסטרונאוט בזמן שהיא ממשיכה לשאול, לרדוף
אחריי בלי הפסקה מחור התולעת עד למדבר יהודה שבשומרון. כולם
התחבאו כי לא הצליחו למצוא ראפר מספיק טוב שיוכל להוציא אותנו
מהבוץ הזה שתכף יתייבש לנו בין הרגליים ויכרתו לנו אותם כדי
שנוכל לחיות חיים אומללים עם כיסא גלגלים ותאילנדי צמוד ששים
אותי על האסלה וימתין עד שאסיים כדי לעלות אותי חזרה למסילה
שמא אשאר על הרצפה המסריחה של מקדונלדס בן יהודה כמו צב על הגב
או זבוב במרק, עד הבוקר למחרת. כשהייתי קטן ושאלו אותי מה ארצה
להיות עניתי ישר -אני רוצה להיות אלוהים! אף אחד לא האמין לי
אבל אני תמיד זמין למין והרב השכונתי ממש רצה להרביץ במישהו
תורה אז עליתי אליו כל מוצאי שבת אחרי הבדלה. בבוקר למחרת לא
ידעתי מהו קודש ומהו חול. הלכתי לים ומצאתי את עצמי מרחף
באוויר, למדתי לעוף! המאסטר היהודי צדק בסופו של דבר. אמא
הגישה עוף מכובס בניקוי יבש וחשבה על היום שבו בישלה למלומדים
מרק (והם בתמורה שמו לה) רגליים בדרך שלה (לשטיח האדום). אמא
שלי היא כל דבר מלבד פיקציה, הם אומרים לי שאני הוזה, שאני לא
אלוהים. הם שולחים אותי לעבוד במטבח ולנקות סירים ומגשים
חלביים בלבד. הדבר היחיד שאני הוזה זה את כל אלה שאומרים לי
שאני טועה. הלכתי להיות פרפורמר והופעתי במסיבות גייז בזמן
שאני מרביץ לאחרים בתפילין. שם הבמה היה לא אחר משאר- האות
הקדוש ה, ז'. שם מאמינים בי ומי צריך יותר מנרקומן שיאשר לי את
האמת הממש לא מאולתרת כמו המופע הזה? שאיפה ארוכה ונשיפה בצורת
אותיות מנוקדות באדום
w h O r u?

אני? אני לגמרי איש רגיל! תעביר לי את הנרגילה ונגמור עם
העיניין הזה. אני לא יודע מה אתה רוצה ממני חתיכת יצור מפגר.
והעשן שרף לי באוזניים והעיניים שלי התחילו לדמם בצבעי פסטל.
המוח שלי התחמם יותר מידי במיקרוגל. הבחור שיחק בלב שלי מסירות
ובסוף זרק בצד הרחוב ומכונית שעברה התיזה עלי מי גשם למרות
שכבר שעון קיץ. האף שלי בער מחום והשיניים נפלו אחת אחת בצהלה
במדרגות, אין לי בעלות עליהן יותר. זרקתי עליהן את נעל הבית
שלי ונעלתי את עצמי מחוץ לבית. אמרתי לשוטר שעצר אותי שאני
חייב לקנות מעדן דני כדי שיפסיק לכאוב לי בלב. ניגשתי אל סוכת
המציל ואיתרתי במשקפת את המערבולת הכי קרובה שאוכל להגיע אליה.
אם למות אז בקלות!, חשבתי לעצמי. הנפתי את המקל של הפירולו
והים נחצה לשניים. הדגים שרו לי את השיר שאהבתי לשיר לעצמי
בראש כדי לא לשכוח

"ציטוט של לואיס קרול אולי גדפי בזעם את ילדך,
על כל עיטוש - סנוקרת;
הוא מכוון את זה נגדך,
אין לו סיבה אחרת.

אלקה את בני ואקלל.
על כל עיטוש - סנוקרת;
כי לו רצה היה זולל
פלפל וגם חזרת!


להתראות ב
   ס
                י        ב
   ו
                 ב                
ה      
ב א
. . . . . . . . . . . . . . .



אשמח לכל סוג של ביקורת. תודה