[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מעיין סבאג
/
איגיון בריא

אוקיי אז הנה בא הגבר שלי! איזה גבר בא? שלי? כן! ואז יצאתי
מהמיטה עם חליפת אסטרונאוט בזמן שהיא ממשיכה לשאול, לרדוף
אחריי בלי הפסקה מחור התולעת עד למדבר יהודה שבשומרון. כולם
התחבאו כי לא הצליחו למצוא ראפר מספיק טוב שיוכל להוציא אותנו
מהבוץ הזה שתכף יתייבש לנו בין הרגליים ויכרתו לנו אותם כדי
שנוכל לחיות חיים אומללים עם כיסא גלגלים ותיאנלדי צמוד ששים
אותי על האסלה וימתין עד שאסיים כדי לעלות אותי חזרה למסילה
שמא אשאר על הרצפה המסריחה של מקדונלדס בן יהודה כמו צב על הגב
או זבוב במרק, עד הבוקר למחרת. כשהייתי קטן ושאלו אותי מה ארצה
להיות עניתי ישר -אני רוצה להיות אלוהים! אף אחד לא האמין לי
אבל אני תמיד זמין למין והרב השכונתי ממש רצה להרביץ במישהו
תורה אז עליתי אליו כל מוצאי שבת אחרי הבדלה. בבוקר למחרת לא
ידעתי מהו קודש ומהו חול. הלכתי לים ומצאתי את עצמי מרחף
באוויר, למדתי לעוף! המאסטר היהודי צדק בסופו של דבר. אמא
הגישה עוף מכובס בניקוי יבש וחשבה על היום שבו בישלה למלומדים
מרק (והם בתמורה שמו לה )רגליים בדרך שלה (לשטיח האדום). אמא
שלי היא דבר מלבד פיקציה, הם אומרים לי שאני הוזה, שאני לא
אלוהים. הם שולחים אותי לעבוד במטבח ולנקות סירים ומגשים
חלביים בלבד. הדבר החיד שאני הוזה זה את כל אלה שאומרים לי
שאני טועה. הלכתי להיות פרפורמר והופעתי במסיבות גייז בזמן
שאני מרביץ לאחרים בתפילין. שם הבמה היה לא אחר משאר- האות
הקדוש ה, ז'. שם מאמינים בי ומי צריך יותר מנרקומן שיאשר לי את
האמת הממש לא מאולתרת כמו המופע הזה? שאיפה ארוכה ונשיפה בצורת
אותיות מנוקדות באדום
w h O r u?

אני? אני לגמרי איש רגיל! תעביר לי את הנרגילה ונגמור עם
העיניין הזה. אני לא יודע מה אתה רוצה ממני חתיכת יצור מפגר.
והעשן שרף לי באוזניים והעיניים שלי התחילו לדמם בצבעי פסטל.
המוח שלי התחמם יותר מידי במיקרוגל. הבחור שיחק בלב שלי מסירות
ובסוף זרק בצד הרחוב ומכונית שעברה התיזה עלי מי גשם למרות
שכבר שעון קיץ. האף שלי בער מחום והשיניים נפלו אחת אחת בצהלה
במדרגות, אין לי בעלות עליהן יותר. זרקתי עליהן את נעל הבית
שלי ונעלתי את עצמי מחוץ לבית. אמרתי לשוטר שעצר אותי שאני
חייב לקנות מעדן דני כדי שיפסיק לכאוב לי בלב. ניגשתי אל סוכת
המציל ואיתרתי במשקפת את המערבולת הכי קרובה שאוכל להגיע אליה.
אם למות אז בקלות!, חשבתי לעצמי. הנפתי את המקל של הפירולו
והים נחצה לשניים. הדגים שרו לי את השיר שאהבתי לשיר לעצמי
בראש כדי לא לשכוח

"ציטוט של לואיס קרול אולי גדפי בזעם את ילדך,
על כל עיטוש - סנוקרת;
הוא מכוון את זה נגדך,
אין לו סיבה אחרת.

אלקה את בני ואקלל.
על כל עיטוש - סנוקרת;
כי לו רצה היה זולל
פלפל וגם חזרת!


להתראות ב
   ס
                י        ב
   ו
                 ב                
ה      
ב א
. . . . . . . . . . . . . . .



אשמח לכל סוג של ביקורת. תודה







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם עוד פעם אחת,
מישהו יבטיח לי
שלום,
אני מזיין את
האימאימא שלו.

אחד מהרוב
הדומם.


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/4/20 15:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מעיין סבאג

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה