קודם זו הייתה המדורה
שהוא הדליק על ראש ההר
ושרפה את השמיים, ושרפה את השמש
ושרפה נצח קיום שלא מוקצב בזמן

אחרי כן הייתה החשכה הגדולה
שהיא הייתה כבדה ומעיקה
ואפשר היה ממש לגעת בה
כמו ספוג ספוג נפט

ולאחר מכן יצאו הכוכבים
אחד-אחד באטיות
משתלחים ניצוצות יופי על פני השמיים
בנחשולים מנצנצים של כסף וחלב

וכשתמו הכוכבים - זרחה השמש
עייפה וענווה ויתומה ויחפה
מעל ההרים הקרחים, מעל הריסות החיים
אל עולם שעדיין לא נברא מחדש

וניצני דשא ועשבים שונים
החלו לבקוע אל מעל פני האדמה
נחושים ועקשניים
אך גם שבורים וממוטטים

והענן נשבר מעליהם בסופת סתיו של נכאים
והמטיר גשם ללא כל סיבה, ללא מטרה
כי הטבע חייב אותו
ואין יודע למה

ועל הבוץ פרחו שיחי השושנים
הוורדים, הרקפות והכלניות
וחמניות עמדו כמו שומרים מול הזריחה כל יום ויום
כשהשמש מבקעת בהן גרעינים שחורים.