חיים מהסופ"שים, משינוי האווירה
החמצן לנפש - הבריחה מהשגרה.
משלימים פערים, מספרים חוויות
מרגישים אחרים ל24 שעות.
בורחים מהשכל, מפקירים ת'היגיון
בסוף שבוע מתעלמים מהשעון.
ואז תחילת שבוע ושוב אותו סיפור
למה במימד הזמן אין דרכי קיצור?

צבא, ישיבה, עבודה או לימודים
בתכל'ס כולם במחשבות אבודים.
רודפים אחרי עצמינו, מחפשים מטרה
למלא את החסר - את החור בנשמה.
ברגע של בדידות מגיעות המחשבות
בזה העולם - מה עליי לעשות?
אהבה? מוסריות? כיצד אהיה מסופק?
יש בכלל תכלית או שהכול זה רק משחק?

בורחים מהאמת, מהשכל הישר
הורסים במחשבות את הזמן שעוד נותר.
בכוס כמעט מלאה, מסתכלים על החסר
מחפשים את הריגוש - תמיד רוצים יותר.
מתוך דחף פנימי, מציבים מטרות:
כסף, כבוד, אהבות אסורות.
לא לומדים מההיסטוריה שהכול זה תירוצים
אכן "זה לא עולם, זה בית משוגעים".

נותנים לחיים להוליך אותם שולל
כמו עיוורים באפלה - היעוד מעורפל.
חסרי סבלנות - רוצים כאן ועכשיו
כל שוטה וכל כסיל הורס במו ידיו.
במקום לחכות לטיפות מאלוקים
ממלאים את שארית הכוס במים רותחים.
חושבים שהם הצליחו לעקוץ את היקום
"כוויית משה רבינו" זה עונשו של כל סתום.

סוד הועבר במסורת הדורות
רז הסיפוק ותובנת החוכמות:
אחיי היקרים אין טעם למהר
תהיו רגועים והכל יסתדר.
אנשים, באמת שאין טעם לרוץ
בזמנו ובעתו כל הטוב יצוץ.
הדרך אל האושר רצופה היא בקשיים
אך האושר שבדרך זו מטרת החיים.