בתחנה הבאה יש קיוסק קטן
הוא מוכר סוכריות על מקל וטופי
יש לו משקאות קלים מתוקים-מתוקים
יש לו סכינים תלויים על קרסים בקירות

כל יום אני נוסע לשם,
על רכבת מהגיהינום, אני אוהב את זה
כל יום אני קונה תחמושת,
לזעם שלי שמצטבר ורק גואה
כל יום הוא מקבל אותי בפנים מחייכות,
עם קמטי צחוק מאחורי המשקפיים, סביב העיניים
כל יום הוא שואל מה אתך ומה נשמע,
וממלא את הנשמה שלי באבק שריפה

כל יום, ובעצם זה לא יום, זה לילה,
אני עולה על הרכבת באורות הכבויים של הלב
כל לילה חנויות פתוחות, מסבאות, מסעדות,
אנשים מתגודדים בפתחי מועדונים
כל לילה ירח נוזל וכוכבים כמו נעצים דוקרים
כל לילה כמו איזה פסיכופת נוסע לחפש מזור לנפשי המשוסעת

והוא מרכיב אותי על גל של מוות,
בחיוך ובסבר פנים טובות
כל האלימות הממכרת והאגו הגואה,
מתפוצץ בי בזעם כנגד עליבות חיי
אני בועט בחיות טרף,
אני אוכל חלומות מתוקים כמו סוכר,
של ילדות קטנות ומפונקות שישנות במיטות רכות
אני מחריב כל יופי, כל אהבה וחסד,
בדרך שלי על רכבת הגיהינום,
בדרך לקיוסק איפה שהאבן חותכת.