לשם שינוי אני שפוי.
שפוי עד העצמות, שפוי בתוך הדם.
שפוי כך ש-כל מערכות החשיבה מאוזנות לגמרי.

אבל כולנו יודעים שזה לא יימשך זמן רב.
למעשה זה עלול להתפוגג כל רגע.
בבת-אחת איזה פולס, הבזק זיכרון מודחק,
ואני שוב קוקו טרללללה.

הנה אני כבר מרגיש את הטירוף משתלט עליי...
כן, הנה זה בא, הנה זה מגיע,
לאט ושקט ושחור, כמו גלי ים בלילה.

אני כבר מריח את הגוויות שלכם,
כשאתם ישנים.
את הפחדים שלכם אני מריח,
את האינסטינקטים החייתיים.

אני מרגיש את חוסר האונים שלכם,
את התסכול, את חוסר הוודאות.

אני ממש יכול לראות כמו בתמונה נעה
איך אתם חושבים להרוג את עצמכם.

והנה מתוך מערכת השיניים שלי צצות ניבים,
חדים, רעבים,
הם מחפשים אחר עורקים,
לנשוך,
ולמצוץ אל הגרון.