ילדים, בעל, משפחה,
אבל ברחוב יש ילדה בוכה
הרחוב שלי קטן וצר,
אבל יש בו מקום לכולם
גם למי שטיפל בארנבת, גם למי שחלה בצהבת
כל יום אנחנו נותנים אוכל לחתולים,
וגם משקים את הברווזים
ברחוב שלי יש ילדה בוכה,
כי היא מרגישה מוזנחת, כי היא רעבה
כי היא עייפה ולא נותנים לה לישון,
כי ההורים עסוקים ב-לריב במקום לתת לה את מה שצריך
ברחוב שלי יש מטאטא רחובות,
כל היום ראשו מושפל, הוא לא מדבר,
כאילו לא יודע דבר
אבל בסוף היום הוא מעביר לממונים,
את כל מה שקורה ברחוב באותם ימים
את הרצל שמרביץ לילדים,
את סוניה שבועטת בחתולים,
את גברי שמכה את אשתו,
את מטילדה שזורקת את בעלה מביתו
את הילדים שגונבים גלידה,
כי אין להם כסף לריבה
את שרגא שקונה כל יום במכולת
כיכר לחם וגביע גבינה לבנה,
וזה כל האספקה שלו עד למחרת
כשהאישה בחלון בוכה,
שואל מנקה הרחובות מה קרה
היא לא עונה,
רק מוחה דמעה
על החלון של ישראל תלוי דגל ישראל,
ועל החלון של בנצי תלוי דגל בית"ר באש ובמים
במכונית הקטנה, על הפגוש, מודבק דגל הגאווה,
וילדים זורקים ביצים על צביקה הלולן,
כי פעם הוא צעק עליהם שהם מפגרים,
ומי ההורים הטיפשים שמחליטים לעשות ילדים
ברבות הימים צמחה רקפת בגינת המרפסת,
אבל נורית לא קוטפת
היא מלטפת חרש את בד המשי,
ששלח לה שגיא מצרפת לפני עשרים שנה
היא מפנטזת שהוא יחזור,
ויישא אותה לאישה
בינתיים היא מזדקנת וגם הרחוב,
וילדים-נערים עם שיער קוצים,
עושים מסיבות קוק, אלכוהול ורוק ברחובות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.