כמו נקמה, איש מזדקן
אקדח על המותן, אבק שריפה באצבעות
כמו עננים כחולים בתוך שמיים לבנים
כמו פרחים פורחים בוערים
כמו חרב שננעצת בסלע
ככה היה לו כואב, פה ופה ופה
ככה הרגשות הכלואים הכאיבו כמו סכינים וכמו אבנים
ככה הוא הרגיש כלוא בתוך גופו, בתוך מוחו
ככה הוא היה אסיר של עצם קיומו
והוא פרץ מרחבים,
אבל הוא תמיד אתו
והלילה שקט, שום ציפור
ירח נע בוואדי, עלה נע. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.