שַׁבָּת.

מַשְׁקִיף בְּעַד הַחַלּוֹן
צְלִילִים נִשְׁטָפִים בְּטִיפּוֹת הַגֶּשֶׁם
עֲנָפִים מְפַזְּזִים בְּעֹז
מִכָּל עֵבֶר יְלָדִים נוֹש-ְאִים לַקֶּשֶׁת
מִתְכַּסִּים בִּכְנָפַיִים לְבָנוֹת
הִזְדַּמְּנוּיוֹת מוֹתִירוֹת חוֹתָם בְּבֹוץ
הָמוֹן הוֹלֵךְ, אִישׁ לְבֵיתוֹ

בְּבֵיתִי
בֹּוץ עֵדוּת לְשַׁחֲרִית
מַפָּה אֲדָמָה לְבָנָה
סֵפֶר יָד שְׁנִייָּהּ מְשׁוֹבֵב נֶפֶשׁ
טַעַם חַמִּין מְדַשֵּׁן עֹנֶג
שֶׁטֶף מַיִם לִכְלִי שְׁלִישִׁי

אֲנִי זוֹכֵר, אֲנִי שׁוֹמֵר
רִאשׁוֹן
יָחִיד
שָׁלֵם.

בְּעֵת כּוֹכָבִים יַבְדִּילוּ
קֹדֶשׁ יִתְהַפֵּךְ לְחוֹל
אֶזָּכֵר
הִיא רַק רָאֲתָה
הִיא לֹא שִׁחֲקָה
גַּם לֹא הָיָה לָהּ
אֶשְׁאַל

וַיִּנָּפַשׁ?