מעולם
דבר לא עצר בעדם
מלאכול עוללים
תמיד
רגלם דרכה על
חיי אחרים.
עתה
הם מסתובבים ברחובות
מסכות על פניהם
דורכים על גופות
ילדיהם.
מי הבא בתור?

הם בנו חומות שתסגורנה
על
חיי חפים מפשע
שלא יהיה להם לאן
לברוח
אם ינסו
אם יצליחו להימלט
ממחנות ההשמדה אשר
פועלים ללא לאת.
עכשיו
הם סופרים קצם לאחור
נסוגים מגסיסת
חבריהם
שלא להידבק
להרוויח עוד זמן
מדומה.

הם צחקו
שעה שהפרידו תינוק
מאמו
לשתות חלבו
הם נהנו
לרצוח את העולל
לאכול דממת
גופו.
עתה
גרמי שמים צחוקם
לא פוסק
אמא אדמה לא
רוצה
לכסות בעפרה
גופות נרקבות ללא
עת.

הם לא הביטו אל הכתובת
על הקיר
כשעוד היה אפשר
הם דימו שסבון
ומי ברז
ישטפו ידם המגואלת
בדם.
עכשיו
כבר מאוחר
המסך השחור יורד
מסירם מבמת
חייהם
ואין ידיד שילוום
בדרכם האחרונה
לא חבר שיזיל
דמעה אל סחי
נבלתם.