אֶתְמוֹל רָאִיתִי אֶת הַתּוֹלָעִים
מִתְבַּקְּעוֹת וְיוֹצְאוֹת מִבַּעַד לַגְּבִינָה
וְיֵשׁ טוֹעֲנִים וְאוֹמְרִים
שֶׁכָּךְ הִיא הַרְבֵּה יוֹתֵר  טְעִימָה
וְכֻולָּם אָכְלוּ לְלֹא טְרוּנְיָה אוֹ תְּגוּבָה
בְּהֲנָאָה מְרֻבָּה כְּסוּמִים בַּאֲרֻבָּה
טָעִים וּמַסְרִיחַ וּמַחְלִיק בַּקֵּבָה
וְלֹא נוֹדַע כִּי לְקִרְבָּם בָּא
אַךְ אֲנִי הָלַכְתִּי מִשָּׁם.
לַמְרוֹת שֶׁשִּׁילַּמְתִּי בְּעַד הָאֲרוּחָה.
כִּי לֹא דִּבַּרְנוּ בְּאוֹתָהּ ש-ָפָה.
וְהָיִיתִי בּוֹדְדָה - כְּהֵלֶךְ בַּמִּדְבָּר
שְׁקוּפָה - כְּטִופַּת מַיִם מִתְאַדָּה
רוּחַ רְפָאִים הָיִיתִי
בֵּין כָּל הַסּוֹעֲדִים
וְלֹא יָדַעְתִּי
אִם בֵּין הַמֵּתִים אֲנִי
אוֹ בֵּין הַחַיִּים.

5-6 אוקטובר 2010
אל הקורא, יצירה מוזרה זו יצאה מבטני לאחר שנכחתי בהרצאה ב-5
באוקטובר בה הועלתה הטענה של זרם אקדמי לפיה העברית נותרה שפה
מתה וכי אנו מדברים כעת שפה חדשה, "ישראלית".  ואמנם רואים אנו
שמשרד החינוך התעורר ומנסה להילחם בתופעה זו, כאשר אחת הטענות
העיקריות היא שהידרדרות השפה היא עקב הקטנת שיעורי לימודי
התנ"ך מכל מיני סיבות. (מאוד נזהרים הם מלומר שאין מלמדים תנ"ך
מכיוון שבדמוקרטיה הישראלית יש הורים הפוחדים שילדיהם יידבקו
בניצוץ חס ושלום.) אני כותבת זאת מכיוון שהשבוע אמרו לי שאני
עובדת אלילים !!! רק מפני שרשמתי לאותיות בספר תורה אחדים
מקרובי משפחתי המתים, שאני מתגעגעת אליהם. והרי אני אפילו
איני שומרת שבת. אני סתם מישהי מהדור ההוא. אני יצאתי מאמצע
אותה הרצאה כי אני מתרגזת בנקל ואולם אחר כך הייתה לי התכתבות
עם נושאת ההרצאה.  ובסך הכול הביאה לי השראה כי שתי יצירות
יצאו ממנה, היצירה שכאן למעלה, והיצירה "לא נותר לי הרבה"
http://stage.co.il/Stories/537387282
ואשמח לדעת באיזו שפה אני כותבת, בעברית או בישראלית?