לְעִתִּים רוֹצֶה אֲנִי לִבְרֹוחַ
לְמָקוֹם שָׁם אוּכַל לִזְרֹוחַ
מִכְּבָלֵי הַיּוֹם לְהִשְׁתַּחְרֵר
לְיוֹם חָדָשׁ ש-ָמֵחַ יוֹתֵר.

אֶל אֹופֶק שׁוֹנֶה וּבָטוּחַ
אֶתֵּן לְמַחְשְׁבוֹתַיי לָנוּחַ
אֶש-ְמַח לְלֹא מַעֲצוֹרִים
אֶזְרֹם לְכָל הַכִּיוּוּנִים.

וַאֲחַכֶּה שֶׁמָּשִׁיחַ יַגִּיעַ
קוֹלוֹ מִן הֶהָרִים יַשְׁמִיעַ
וְאֶהְיֶה בָּטוּחַ בַּמִּשְׁעוֹלִים
עִם הָרוּחַ עַד הָעֲנָנִים.

הַאִם יֵשׁ צֹמֶת אֶחָד בָּרוּר
כְּדֵי שֶׁלֹּא אַגִּיעַ בְּאִחוּר
דֶּרֶךְ אֶל מְחוֹזוֹת הָאוֹר
לָעוּף אֶל שְׁמֵי הַדְּרוֹר.


דן בן שלום