יחפה על משטח לבן
לחם לבן מתפורר בין אצבעות שקופות
הקירות מרוחים צבעים ללא היגיון
הרצפה מוכתמת בצבעים ויש עליה זרי פרחים
לבושה לבן, יום חתונה
רק שאף-אחד לא מתחתן איתה
הגשם מתאסף על הזגוגיות,
טיפות קטנות שמנות
והעיניים שלה יבשות כמו חורים שחורים
הוא אמר שהוא יבוא
ולכן היא לובשת שמלת חתונה,
כל יום ויום, כבר שנים
אולי היום יבוא
שום מכתב או אימייל,
שום שיחת טלפון או מיסרון
אף-אחד לא יודע מה אתו, הפסיקה לשאול
אבל לובשת כל בוקר את שמלת החתונה,
אולי יבוא,
היא צריכה להיות מוכנה
על השולחן בחדר הארוך והגדול
יש שולחן ערוך ועוגת חתונה לבנה
מלאה קרם וסוכר
שנים עומדת שם העוגה
נרקבת לאט, מושכת חיידקים
"זו עוגת החתונה שלי," היא אומרת
"וזו שמלת הכלה שלי,
רק צריך חתן, הוא יבוא,"
הוא לא זוכר אותה ולא את שמה
הוא בארץ אחרת,
עובד עבודת כפיים ומשתכר בלילות
יש לו הרבה נשים,
יש לו הרבה זונות,
יש לו הרבה ילדים שהאימהות שלהם מגדלות
הוא שכח אותה כליל
בוקר של חורף,
גשם על הזגוגית
עננים לבנים מכסים את השמיים,
מאופק עד אופק
מנגינה נוגה עולה מאיזה רדיו,
בדירה סמוכה
על האספלט אבק שחור רטוב
ומגפיים של ילדים קטנים
והכנסייה באופק מחכה,
לחתונה הגדולה
על גבעה קטנה,
מוקפת חצר, מוקפת חומה. |