|
עומדת על ההר
הלב פועם
בין כל הפרחים
זקופה וניצבת
הרוח נעלמת
בין הידיים
כמו כדור
של קרח בשמש
התהום קרובה ומושכת
והטל רוקד על הדשא
היא נושמת בלחש
והסל מתמלא בפטל. |
|
|
תמיד כשמתחיל כל
הקטע עם הרעמים
והברקים- אני
משתינה מרוב
פחד.
אחת מספרת
לחבר'ה בקורס
טיס ממה באמת
צריך לפחד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.