אמרו שהוא הלך לפני שהוא חזר
אמרו נפלו פניו, לבו נכמר
אמרו הלך לישון ולא יכול לחזור
אבל כל מה שהוא רצה זה לנגן בגיטרה
הם שפטו אותו עם תמרים בידיו
והורידו את החבל, כיסו את פניו
אמרו שהוא לא האיש, שהיו עוד לפניו
אבל כל מה שהוא רצה זה לנגן בגיטרה
בתוך הרי החושך, מ-עבר להרי השחור
בתוך מערה חצובה באבן, על אדן כלוב של ציפור
בתוך מה שהוא קוראים לו בית,
ויש שקוראים לו קבר מודרני
הוא מחלק קלפים למי שבא לו
רק לא את החבל, הוא צועק,
כי הוא עשוי ממילים
רק לא את הפתגם הידוע,
כי לכל פתגם יש פתגם סותר
רק לא את השבשבת שמסתובבת על הגג
רק לא את ה-אס שלא תמיד נחמד
יש יריות בתוך השכונות האפלות
מישהו מפעיל יד, נשמה מחליפה גוף
יש את השבלונות שמפעילות את המוסדות
אגרוף של זעם מתוך מכונה,
והוא נופל שדוד
ועל הירח עץ נופל ואיש לא שומע
וילדה מסתובבת יחפה בשכונה,
איש בה לא נוגע
הירח מחליף צבעים כמו לפי עונות
ואיש אחד נופל שדוד מעומס התקופות
בין לבין ירח תם,
האש לא נגמרת
השפתיים ממלמלות פסוקים,
הלשון עוד מלחכת
אגרוף הזעם בין לבין פוסח על כסילים
ואש התמיד אשר בהר שרה שירים נוגים
זה לא תמיד היה כך,
אומר האיש שנפל
אתמול עוד הלכתי גאה ונישא בכיכר
והרוח שהכתה אותי, תכה גם אותך
על זרוע המתכת מסתובבת המועקה
ארגז יחף בחול, רוח שורקת מנגינות
דני היתום לא זוכר את החלום
והם מבקשים, כל אותם שהיו ילדים
בוא תגיד, דני, על מה חלמת היום
אבל דני לא זוכר, הוא חופר בחול
ילדה עם אגודלים גדולים סימנה לו לעבור
בגן יש פרח שהוא השאיר מנייר
וציור של אפרסמון עם אודם עז בצוואר
אבל זה זמן לישון, ודני כבר גדול
יש לו עניינים דחופים, כמו כל הגדולים
ועל עץ האבוקדו תלוי עוד הוא שמו
שחרט מזמן כשהיה קטן לפני שקפא הזמן. |