פרצה מקהלת תותחים לתוך ים הסבל שבגופי
עשתה שם שמות, עשתה שם כשפים,
והורידה אותי לביובים מטונפים
לא ראיתי לא אור ולא חושך,
רק מטע של עננים
הם שיחקו בי כאילו היו גנבים בחושך
וגנבו את שרידי שפיותי

מה עוד אעשה, לאן עוד אלך,
בעולם אכזר ושפל זה
כיצד אמצא מזור לנשמתי המרוסקת,
לכתם השחור על הקיר
איפה אפשר למצוא קצת שקט,
קצת מרגוע ל-יקיר
האם נפלה בינתם של תותחי העל?
האם האוחזים בהגה שיכורים או על סמים?
הם לא יימצאו עקשן כמו אלוהים,
שלכל דבר במעשיו יש מטרה וצדק
ויש דין ויש דיין

שרשרת המקומות בהם נפלנו נגנזה מזמן
על-ידי משטרת המחשבות והזיכרונות
ומרוב כוונות טובות לכאורה, כי הרי כולם צודקים,
נמשך השטיח מתחת לרגליי בית המלוכה
והם עומדים בתור, חסרי מעש מה יהיה אתם
מזדנבים כמו זנבות של עכברים,
מתאמנים ומתעקשים,
בזים ונבזים
ולא רואים אותם ולא יודעים שמם,
רק שהוא מלא חולי וריקבון
ובאשה וסחי פושטים בו בלי הרף

האם זה יומו של המשיח?
ואם כך, זה טוב או לא?
האם מתוך ה-צרות של העין,
נצא מעולם של קיים לעולם שלא קיים בחושינו?
או שזו תחילתה של דרך חתחתים,
בו העולם יאבד כליל את דמותו
ויהפוך לעולם של פיות, מכשפות, אבירים ודרקונים.