תבוא אלי מריח מבירה, וסיגריות זולות.
תבוא עם ריח של אחרים למיטה שלי
לא משנה מה היה קודם רק תבוא.
עד מתי אוכל לחכות?
לנצח כנראה.
נסה לזכור שאני ממתין לך.
לא היו אחרים, לא יהיו
עד שאראה את קצה ראשך צועד בין
שבילי הגן.
ימים ושנים חלפו. שיערך ודאי התחיל
להאפיר. וגם אני שנים ואנשים חרשו
פני בקוים וסיפורים. אתה בכלל יודע
שאני ממתין לך?
על אף הסיכוי הסביר שלעולם לא תחזור
לא יהיה אף אחד אחר. זה תמיד היית
רק אתה.
ואם לא תחזור אלי, אל צד שמאל במיטה
אותו אני שומר רק לך, אז זה בסדר.
כי זכיתי לאהוב אותך ולו להרף עין.
גם בחלוף השנים, אפשר לראות אותי
בלילות, ישוב חשוף גו על המרפסת
גחל בוער בחשיכה, ועיני בוערות בלהט אש
ממתין לך, זוכר את הריח שלך, את המגע
שלך, את הקול שלך לוחש באוזני בלילות.
מוי קרסביץ'.
השעות הקטנות של הבוקר מרות. כי
עוד לילה עבר בלעדיך. במחשבות עליך בזרועות
גברים. הבוקר מאלץ אותי לרדת מהמרפסת
גופי כואב ממסילות האלומיניום הקשות
פי מדמם מעשרות חתכים מהסוכריות
שאהבת.
אם רק היית יודע.
אני מחכה לך, הסנטוריון הכתום
האישי שלך.
גם אם לעולם לא תשוב. (ולעצמי אני
חושב בליבי ודאי שלא... בחור כמוך. למה שתחזור?)
זה לא משנה. לא יהיו אחרים.
איך יוכלו? זה תמיד היית רק אתה.
אני זוכר הכל אתה יודע? כל מילה, כל נגיעה.
זה תמיד היית אתה. ואני מחכה לך שתחזור
הביתה. |