לפעמים שואלים אותי
אביחי איך אתה יודע מתי להפסיק?
מתי הפעם הבאה תהרוג אותך

ובכן התשובה הפשוטה היא שאני
לא יודע. משחק קוביות עם אלוהים
התשובה האמיתית היא שזה עניין
של טעם. כשאני מרגיש בקצה הלשון
את הטעם הישן של הקדחת. אני יודע להפסיק.

בסוף הרי זה לא יתפוס. והלב יעצור כמו פעם רק לתמיד.
ואז שקט סוף סוף
וחלימה מחזורית ללא סייקלים
ושכחה מבורכת

אחרי 70 שעות ללא שינה
אתה מרגיש כל הזמן כאילו אתה עומד להתמוטט
והכל מלא בסדקים שחורים המתרחבים מרגע
לרגע. העיניים תמיד דומעות ואתה רק מנסה
לשרוד עוד שעה. עוד נשימה
בסוף אתה קורס למצב שכיבה.
במצב הזה אתה מרגיש שאתה צורח
בכל הכוח ואף אחד לא שומע
השינה באה רק אחרי שהצרחות
הופכות לנביחות צרודות וחלושות
מהולות בבכי ואימה מדברים ואנשים
שכבר לא קיימים.

הלוואי שיכולתי לישון
הלוואי שיכולתי לשכוח
הלוואי שאמא שלי היתה אוהבת אותי.