אני לא יכול לשמוע עוד את הקיטורים שלך,
אני מתפטר
הציעו לי עבודה טובה מאוד בגוגל,
אני מתפטר
אני הולך להיות דייג על חוף הים,
אני מתפטר
אני אקטוף פטריות כדי שיהיה לי מה לאכול,
אני מתפטר

בתוך הבועה האינסופית הזו,
בתוך הלימבו,
אני כבר לא בן-אדם ולא אדם,
אני רוח משוטטת בין הקירות
אין לי גוף, עצמות ובשר,
וכולי שטוף דם שפצעו בי

הם הבטיחו הבטחות בתנאים שלהם,
לפי דרכם,
בלי לשאול אותי
הם ביטלו כל מחשבה שלי,
גרמו לי לחשוב שאני שוטה,
שאני הוזה,
לא בטחתי במוחי עוד

הם ידעו באמת מה לעשות,
אבל לא פצו פה
הם ציטטו לי אנשים "דגולים",
כמו ג'ניס ג'פלין,
שהרגו את עצמם בגיל 27
הם לגלגו עליי מציטוטים של אנשים כמו איינשטיין,
"חוסר שפיות הוא לחזור על אותו דבר ולצפות לתוצאה שונה"
מה יכולתי לעשות?
הייתה לי דרך אחרת?
אז לא היה אינטרנט ולא היה עם מי לדבר,
לא היה איך להתבטא
לאף יצור חי לא היה אכפת מה אתה חושב
והם שאלו אותי רק כדי לבטל אותי
ולהפוך אותי ל-מה שהם רוצים שאהיה

התבשלות המוח מול הטלוויזיה
שוטטות ברחובות ללא מטרה
אתה יישן כי אין משהו אחר לעשות
לא נותנים לך לישון - כי זו עצלנות
ומזיינים לך את השכל 24/7
מה יכולתי לעשות?
אומרים לך מה לעשות גם,
כמו מה לחשוב
אומרים לך אפילו איזו מוזיקה לשמוע
ובאיזה סרטים לצפות
דוחפים לך ספרים ותובעים -
"קרא אותם!"
מודדים לך את היקף הראש עם סרט מדידה
ובודקים לך את המרחק בין העיניים
ואת גובה המצח

אם זה לא מזכיר נצנצים, אני לא יודע מה זה מזכיר
אם השמאל הישראלי לא נצנצי - אני לא יודע מה כן
אם האשכנזים השמאלנים לא חושבים כמו נצנצים -
אז הם רובוטים או יצורים רעים מהחלל
זה היה מכבש לחצים של אימים
שלא יכולתי לעמוד בו
וכל לילה חשבתי על מוות

אם הם היו מטפלים בי בשביל פשוט לחיות
אם הם לא היו גוררים בעיות
אם הם לא היו מנסים להתאים אותי לאידאל החברתי -
"נורמטיבי"
אם הם היו מבינים שחברה מורכבת מאנשים,
ולאנשים יש זוויות, סטיות מחשבתיות, שריטות,
מנהגים משונים, נקודות מבט שונות
אם הם היו אנושיים יהודים ברוח הקבלה,
ולא נצנצים
הכול היה נראה אחרת

כאילו יש מטרה לשאוף אליה בחיים האלה
כאילו לחיים יש אופק
כאילו אם תרוויח - תנצח
כאילו הזמן והחיים לא מתמשכים להם
כאילו זה משחק ווידאו או סרט,
בו לבסוף אפשר להתמוגג מנחת
אבל מה אחר-כך?
מה עושים הגיבורים בסרטים אחרי שהם מנצחים את הרעים?
הם נעלמים מהמסך ומתאדים
אבל לא ככה זה בחיים
פה אני נשאר יום ועוד יום
וצריך להתמודד עם מה שיש
וזה לא אידאל,
וזה לא "נורמטיבי",
כי מושגים כאלה אין להם משמעות
זה החיים, וזהו,
וזה מה שיש.