אני לא צריך כלום אף פעם.
כשיש לי
נעליים,
מכנסיים,
חולצה,
תחתונים,
גרביים,
מעיל.
ארנק מלא חובות.
צרור מפתחות מלא באהבות.
מתניע שוב ויוצא לדרך בלי מוצא,
אך מלאה בנחמה.

אם חשוך, אני יכול להדליק אורות, אפילו לפזר את הערפל מהכביש,
לא כמו מחיי
שם יש הבטחה לאושר
אך הוא מסתתר ביערות עבותים, במעמקים סמיכים ולבנים.

כשקר לי אני מפעיל חימום.
בעוד שבבית
מה יחמם לי את הלב אני שואל
ואיש אינו עונה פרט לקולות הלקחנים.

אני יכול לתדלק בקלות, בכל כך הרבה מקומות שווים לכל נפש.
אך את הנפש במה אמלא
ומלאה כבר נפשי

כאן במראה הנוף משתנה,
אפשר לדמיין שמישהו דולק בעקבותיי לזמן קצר עד שהוא נעלם
באופק.

ואת הדלקה בעיניה אין מי שיכבה, תכלה הכל השריפה הזו, לא תשאיר
עקבות
ואני לא אוכל לעולם לנהוג בעקבותיהן
ולמצוא דרך חדשה.