כן, רגש לפעמים הוא חרא של דבר,
יוצא מתוך עצמי ליום-יומיים.
וכל מה שסביבי, איננו ועבר,
קופץ ראש לבריכה ריקה ממים.

כן, רגש לפעמים הוא חרא של דבר,
הנפש שוב דוהרת על מאתיים.
דבר שרק התחיל והנה כבר נגמר,
לתוך תהום מישיר מבט בינתיים.

כן, רגש לפעמים הוא חרא של דבר,
דמעות שמציפות את העיניים.
ומה שרק שופץ, קרס שוב ונשבר,
אולם מלא, שלא מוחא כפיים.

כן רגש לפעמים הוא חרא, זה מובן,
חיים רק פעם אחת, לא פעמיים.
אבל אם רק נוסיף - זרעים, אור שמש, זמן,
נראה פרחים עולים עד השמיים...