בחרמון האדמה קשה,
אבל השלג והגשמים מרככים אותה,
שהיא הופכת רכה כמו ספוג
נקבים-נקבים, חלולים-חלולים

האבן רוצה להיות אל,
אך קודם עליה להפוך צומח
והצומח רוצה להיות בעל-חיים
ובעל החיים רוצה להיות אדם
והאדם רוצה להיות מלאך

ילדים אומרים -
כשאהיה גדול, אנהג במכונית
החתולה שלך אומרת -
כשאהיה אדם אהיה כמוך
כשהאדם מכיר ומתכלל באל,
הוא אומר -
כשאהיה גדול, אהיה כמוך

תחנת היציאה היא אבן
תחנה סופית היא אל
בדרך יש התפתחות
בעולם שלנו זה
דומם>צומח>חי>אדם
רק האדם מביניהם מסוגל
לצאת ממחול המריונטות
ולהפוך מ-בן-אדם - לאדם
כלומר לפעול ברמה כלשהי של בחירה חופשית
כל בן-אדם ואדם נולד בן-אדם,
אבל לא כל בן-אדם הופך לאדם
בעצם בן-אדם זו חיה חכמה,
עד שיהפוך לאדם

מה שהופך בן-אדם לאדם
הם שאלות קיומיות שעולות בו
ואז מתגלה מעט האדם
כשהאדם לוקח על עצמו את כל תכונות הבורא -
הוא אדם שלם
ומשם הוא עולה מדרגה לעולם רוחני, ללא גוף
חמש גלגולים, מאה, אלף, בסוף זה יקרה
בגלל שמבחינת הבורא מושג הזמן לא קיים
והוא רק המצאה של האדם,
אלו לא חייבים להיות גלגולים עוקבים בזמן שהמצאנו לנו
אדם שנולד בשנת 3000, יכול בגלגול אחריו להיוולד בימי בית שני
זה לא לפי מזל,
אלא לפי מה שנשמת האדם זקוקה לו כדי לתקן את עצמה
ולעבור לעולם רוחני גבוה יותר

כל אחד ואחת היו אבן
כל אחד ואחת יהיו אל
זה בטוח יקרה,
מה אורך המסע תלוי בהם
לאט או מהר, בסוף מגיעים.

נשמה לעולם לא נסוגה מההתפתחות שלה,
אלא רק נשארת במקום אם יש צורך,
כדי לבצע תיקון כלשהו
לכן בן-אדם למשל לעולם לא יתגלגל עוד לבעל חיים.