לקחתי את הבגדים של אהובתי,
השכבתי אותם לישון,
ליטפתי אותם עד שיירדמו
ומיררתי בבכי

פרשתי את בגדי אהובתי לאור השמש,
ניגנתי להם נעימות רומנטיות,
לחשתי להם מילים של אהבה,
ומיררתי בבכי

בגדיי אהובתי, אהובתי שלי,
הבגדים שהיא הייתה לובשת,
במיטה, בחממה
בגדיי אהובתי היפה בנשים,
מה אעשה כעת, תגידו לי

בגדיי אהובתי הטובים פה מונחים
ואני עייף מ-לבכות וליילל
בגדיי אהובתי ללא אהובתי,
כאן תובעים הסבר, כאן רוצים להתגשם

אוי, אהובתי העירומה,
בבת-עיניי, משוש חיי,
את הבגדים תלבשי בבקשה,
כדי שאוכל לראות אותם מולבשים עליך
אל תשאירי אותי לבד מקונן,
תפסיקי ללכת עירומה כחיית השדה,
'לבשי את בגדיך היפים למראה,
אוי, אהובתי, 'לבשי את בגדיך...

ואני מיילל ואני בוכה
ואין נחמה ואין תקווה ותקנה
ואין סיבה שיהיו לך בגדים אם את לא לובשת אותם
ואין סיבה שאת תהיי קיימת אם את לא לובשת את הבגדים...

איך היא אהבה להסתובב בבגדים האלה לעת ערב,
כשהירח נושק טל בוקר והכרובים מחמיצים
היא אהבה לכסות את גופה באלה הבגדים היפים,
זיכרונות כמו חול ואין מה לאכול...

הבאתי אתכם הבגדים עד אליה,
שמתי אתכם לרגליה,
אמרתי לה תתלבשי, לא עירומה, ככה לא צורה,
והיא בזה לי בשפתה הקנטרנית האצילה
פתרה זאת בלא כלום
והמשיכה להסתובב עירומה

אוי, בגדיי אהובתי, לבי כואב אתכם,
נשארים מיותמים כשאבדה תקוותכם
ללא הגוף הממאן להיות לבוש,
מוטלים כמו ללא שימוש,
בגדיי אהובתי היפים,
לבי כואב אתכם...

אבוי לבי לבי לבי
הו, כתם דם שותת...

האם כשהיית ילדה הייתה לך חיית מחמד
כזו שאהבת ובה טיפלת
אני אוהב אותך כמו שאת אהבת את חיית המחמד שלך
רק שעכשיו אהבתי חזקה יותר

הו, מאמי, מאמי, מאמי,
אל תלכי לי, מאמי
כמה שאני אוהב אותך, אללי,
אל תלכי ממני, אל תלכי ממני.