שנים אני נמצא במערבולת
יותר מדי ביחד, פחות מדי לחוד
עכשיו אני פוגע,
בך? אני לא יודע
רק תבכי, רק תבכי
בכל דמעה יש התחלה חדשה
וכל יציאה בשירותים היא קשה

זהו היום, זה הזמן, זה הרגע,
באבא ציון קורא לי מ-כל הכבישים
זה היום, זה הרגע,
זה מה שציפינו,
שבאבא ציון יביא לנו חיים חדשים

זה כל השיר, לא חכם, לא נוגע
ברגש אותו רציתם להרגיש
זה הים שטבע בתוך ים שטובע
וכמו ים שטובע גם אני טובע

שנים אני חולה באדמת,
יותר מדי תרופות, פחות מדי בריאות
עכשיו אני נוסע,
לאן? אנ'לא יודע
אל תבכי, אל תבכי
בכל מוות יש לידה חדשה
וכל לידה היא קשה

זהו היום, זה הזמן, זה הרגע,
דוקטור אבראמוב עושה לי את כל הבדיקות
זה היום, זה הרגע,
לבריאות זו ציפינו,
דוקטור אבראמוב יוליד אותנו לגוף חדש

זה כל השיר, לא חכם, לא נוגע,
דגתי אותו מתוך הביוב
זו הסירה שטובעת בים ללא מים
וכבר יש מי שטובע ואין מים וגל

זה כל השיר, לא מצחיק, לא קולע,
אני מחרטט ואתם לא חייבים לקרוא
זה פיוט הרחוב של שוטי הרחוב,
ששותים כוסית-כוסית וצוחקים בהתאמה
בלי שום פאנץ' ליין או מוסר השכל,
או משהו שבאמת יכול לעניין
סתם להג סתמי ליום סתמי אותו כותב אדם סתמי

שנים אני כותב טקסטים רציניים
יותר מדי היגיון, הרבה חומר למחשבה
עכשיו פשוט לא בא לי,
להשתטות מתחשק לי,
אל תעלבי, אל תעלבי,
בכל שטות אפשר למצוא חצי חיוך ואתו חצי דמעה

זה כל הכיף, זה החשק, זה המומנט,
שבו אני מרשה לי להקליד שטויות
זה הפתח לסתם-סתם, של דברים סתם-סתם,
אותם אני כותב ועכשיו מסיים לכתוב.