הררי קרח על לאן שהעין רואה
המוות במרחק עשרים אלף קילומטרים מ-פה,
בתוך תל שלג בשממה הררית

כשהוא מת, הוא מת קפוא
וגופתו נשמרה בקרח
עשר שנים, עשרים, חמישים
והזמן עשה את שלו ואני עכשיו אישה זקנה
אבל הוא נשאר יפה כמו ביום בו הכרנו

הוא הלך באחו,
שבאביב הוא פורח
אבל בחורף הררי שלג מכסים אותו
והוא הלך למרגלות ההר

צבע לבן רך נוצץ
מרחקים שלא נגמרים של לבן
בדרך במסעו של חייו,
מנקודה לנקודה לחזור אליה

הר השלג התמוטט עליו,
הייתה מפולת
הוא נקבר תחת חמישים מטרים שלג
ונשאר שם לעד
לא היה לו סיכוי

כשהשלג הפשיר באביב,
מצאו אותו בתוך בלוק קרח
לקחו אותו למקום מיוחד קר מאוד,
כדי שהקרח לא יפשיר
השאירו אותו קפוא ושלם,
בתוך בלוק הקרח
כשבעלי המקום התחלפו,
ב-של מוות מפטירה של הבעלים הקודמים,
קיבלתי את ההודעה
גופת אהובך קיימת ונשארה כתמיד,
בתוך בלוק קרח

הוא ענד את השרשרת שנתתי לו,
זה רואים מבעד לקרח
זיפי הזקן שכה אהבתי
ועיניו הכחולות הפעורות

כשהוא אהב אותי
ואני אהבתי אותו
הייתי בגילו,
עלמה צעירה
עכשיו אני זקנה ובלה
ושבעת זוהמה
סוחבת רקב בנשמתי
והוא נשאר כמו מצבת זיכרון,
צעיר ויפה ושלם בגופו הקפוא,
כמו בזמן בו הייתי אהובתו
והייתי צעירה, יפה, חכמה ונבונה,
מלאת חיים ותוססת.