אנשים בלי נשמה משוטטים ברחובות
אחרי חצות, קור אימים וחושך מוחלט
פנסי הרחובות כבויים
מכוניות חולפות אטומות
אני ניצב מול הדירה
דלת ברזל עבה
על הדלת אין שלט
פה לא גרים בכיף אף-אחד ואחת.

משטחי פליז רקועים עם חריטות ברזל פרחים
משטחי הפליז זקנים ממני והפרחים דהו
היא לא פותחת את הדלת,
היא בודדה בתוך הדירה
אין לה מה לחפש בחוץ
אין לי מה לחפש בחוץ עוד
כי העיר מתה והרחובות ריקים
אין לאן ללכת ואין מה לעשות
אני בודד וגם שיכור.

הדממה והחושך אוכלים את הנשמה
דופק בדלת, אין פעמון,
היא לא פותחת, היא לא עונה
החומה מונעת ממני,
היא גדולה וחזקה ממני,
אם אתנגח בה אשבור את כל העצמות
החלשות שלי.

קולות טלוויזיה מ-דירות אחרות
ראיתי מבחוץ את האורות מהבהבים בחלונות
המלכודת סגורה עליי כשאני בחוץ
היא בודדה בפנים, אני בודד בחוץ.

אין איפה להיות
אני עייף וגם שיכור
מיואש מהחיים שלי
אני רוצה מיטה לישון בה,
לראות את פניה של האישה
לאכול פרוסת לחם עם גבינה לבנה
לשתות מיץ ענבים.

לכוד בחוץ.