היה זה לילה חרישי,
אוושת ידו על גופי מילאה את החדר, מלווה בפעימות ליבנו ההולמות
בפראות.
הציפייה העזה הזו למה שעתיד לבוא..
הלא נודע הוא שגרם לכפות ידיי להזיע, לעורפי גם כן..
הרטיב את קצוות שיערי. וגופו.. גופו החליק על שלי...
היינו כל כך קרובים, לבושים במעט שעל גופינו, נושמים מתוך
ונושפים אל תוך חלל ריק ומוחשך.
בעיקר שומעים, בעיקר מרגישים, נותנים לחושים להוביל אותנו בתוך
סופה של רגשות, אך העיניים, הן לא לקחו חלק ברגע הזה שחלקנו
בינינו.
שמעתי אותו רוכן לעברי, הרגשתי את נשיפותיו קרבות, רוצות לעטוף
את שלי.
ואז.. כשחלקנו באוויר המשותף, זה שעומד בין פיו לפי..
נגיעה קלה, תועה, ולא מכוונת, היא שגרמה לכל איבריי לרטוט
בחוסר שליטה, להגיר נוזלים אל עבר מפשעה חשופה מחיכוך מתמשך
ואגרסיבי, שופכים את דרכם במורד הפרינאום כמי נהר זורמים.
השפה העליונה שלו ליטפה את שלי, כאילו מבקשת את אישורי, האם
להמשיך ולשאוב אותי אל ארץ הפלאות,
ואני,
כנועה ומתמסרת, מוסרת את שפתי התחתונה כאומרי "נעים מאוד,
עליסה".