מומי מרקס / בכסות החשכה |
עם כוס קפה בכסות החשכה
שם היא תופסת אותי בצלצול הטלפון
אני שותה אותה,
כשהיא הולכת לבדוק
בהתחלה חשבתי שתפסה
עם רעד הסיגריה
אבל אז היא הסתובבה והלכה
ויותר לא חזרה
עכשיו שעה של בין-ערביים
אני נוחל לה התמכרות לאלכוהול
וכתיבת שירים באופן אובססיבי
שיזכרו אותי אחרי מותי.
היא חיכתה לו לעת ערב
היא חיכתה לו ברציף
המים המו זרועות תמנון
סערה הייתה בים, ושיערה היה בראשה
ברק אלוהים הבליח
הסירה נראתה במרחק
נדמה לה שהוא צחק
ואז ברק אלוהים הבליח
והעלה באש את הסירה
ואותו בתוכה
סימני הכאב על גופה לא חלפו
כשהיא הלכה להעניש עצמה
על לא עוול בכפה, אך כך חשבה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|