|
איל בד / שירים שעל גבול המילניום |
א.
אל מי אני כותב
אני שואל ושואל בעבור השנים
והרי יכול להיות
שכבר מתו כל האנשים
שהיה להם מקום בעולמם
כשהיינו עולם אחד.
כותב שורות אל הרוח
כאילו אני האדם האחרון
ואולי אני באמת האחרון
משדר שורות אל החלל הגדול
רסיס מן המפץ.
אל מי אני כותב
שירה היא תהיה
ויכול להיות שתמו התוהים.
1999/2000
ב.
ואחרי כל זאת יבואו השירים
מתוך הרוח
שאחרי השקט
שאחרי האש הלוהבת בתוך מוחי
שלא גמר עדיין
התחשבנותו עם עולמם.
זאת האש
אינה נפסקת לעולם.
בשעה המאוחרת הזאת יבואו השירים
כשכולם ישנים,
אצא אל הדרכים המנומנמות
שאינן חדלות לעולם
ואכתוב את השיר הנכון.
אין שיר נכון מזה.
כשכולם מדברים
אתה שתוק.
1999/2000
איל בד |
|
|
מה זאת אומרת
שאתה לא באמת
השטן,
ומה היו כל
ההצעות האלו,
אתה מתכוון שאני
לא אוכל לזיין
כל
בלונדינית שאני
רואה?
בסדר ג'ינג'יות
אני מוכן.
מה אתה צוחק,
הי, תחזור הנה,
מה זה צריך
להיות.
חוצפה.
יעקב פופק מבין
שנפל קרבן
לבדיחה אכזרית
ומחליט לנקום
בסלוגן הבא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.