שָׁם טִיַּלְנוּ לְיָד מֵי הַפֶּלֶג,
ש-ִמְלָתֵךְ נִפְרְש-ָה רְקוּמָה.
גַּם עֵץ הָאַהֲבָה מִמַּעַל
נִפְנֵף עַל בַּדָּיו הָרוֹטְטִים.
שָׁלַחְתְּ יָדֵךְ אֵל הַפְּרָחִים
לִקְלֹעַ לְצַד עֶש-ְבֵי הַבַּר.
הִשְׁתַּקְּפוּתֵנוּ עַל הַמַּיִם
כְּמַרְאַת גַּלִּים כְּסוּפָה.
הָיָה לָנוּ שִׁיר לִשְׁנָיִים,
לַשִּׁיר לְמֵי הַנַּחַל הַמְּפַכֶּה.
לְהַרְעִיד מֵיתָר מִתַּחַת לְגָלֵי הַצֵּל.
זֵרִים קָלַעַתְּ לְרֹאשִׁי
סִרְפָּד וּמַרְגָּנִית וְסַחְלָבִים.
לֹא יָדַעְנוּ כְּבָר אָז
שֶׁנּוֹלַדְנוּ לִחְיוֹת בִּשְׁנָיִים.
25/12/19
© כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת לְאֵלִי מִשְׁעָלִי |