בסיום ארוחת הערב הלך וינישיוס לחדר השינה ודינה נשארה במטבח
כדי לשטוף את הכלים. באמצע השטיפה היא כבר ידעה שוינישיוס
נרדם. איך ידעה? פשוט מאוד. רעמי נחירותיו של וינישיוס מילאו
את חלל הבית כולו עד שקורות בית העץ רקדו על מקומם
כקסטנייטות.
כשסיימה לשטוף את הכלי האחרון, הורידה דינה מעליה את סינר
המטבח, ניגבה בו ידיים ופנתה לכיוון חדר השינה. הדרך לא הייתה
קלה. הבית הזדעזע כספינה בים סוער ודינה נאלצה לתמוך עצמה
בקירות הפרוזדור כדי לא ליפול. בעוד דינה עוברת בפרוזדור, כמה
חפצי נוי נפלו ממקומם אך דינה לא התעכבה כדי להרימם. וכי מה
הטעם? הרי אם יוחזרו למקום בוודאי יצנחו שוב באחד מסבבי הנחרות
שהלילה עוד מזמן. עדיף להרים את כל הנפולת בבוקר אחרי
שוינישיוס יתעורר.
דינה נכנסה לחדר השינה. בחושך יכלה לראות את התלולית הרוטטת של
גופו. רעש הנחירות היה בלתי נסבל. דינה מיהרה לתחוב אטמים
לאוזניה בטרם ייגרם נזק בלתי הפיך לעור התוף. בתנועות מיומנות
פשטה את בגדיה, לבשה פיג'מה וקשרה חבל ארוך למותניה. היא נתנה
מבט אחרון בוינישיוס, טיפסה למיטה והתכרבלה בשמיכה המפנקת.
אטמי האוזניים עשו עבודה מצוינת. אפילו דציבל אחד מתוך הרבים
ששחרר בעלה לחלל הבית, לא הצליח לחדור לאזניה. למרות השקט,
דינה לא יכלה להירדם. כמעט מיד הפכה השכיבה לצידו של וינישיוס
למאבק איתנים. בכל פעם שוינישיוס שאף אוויר לריאותיו, הרגישה
דינה כאילו והיא מצויה בפתחו של שואב אבק ענקי. היא החזיקה חזק
בשמיכה כדי שלא תעוף ממנה והרגישה איך המשבים העזים  מקרבים
אותה אט אט בכוון גופו הענק של וינישיוס.
דינה לא הייתה ננסית כלל ועיקר. גובהה היה ממוצע אך ליד
וינישיוס שלה היא נראתה זערורית. אכן, נפלאות הן דרכי האהבה עד
שביכולתן לגשר על פערי הגובה שבין הכדורסלן בדימוס לבין אהובת
ליבו.
דינה כבר הייתה קרובה מאוד להר המפמפם שלידה כשיצאה מפיו של
וינישיוס נחרה עצומה במיוחד. אולי כמו בים סוער גם אצל נוחרים
כל נחרה שביעית עזה במיוחד, אבל דינה לא הייתה במצב לבחון
תיאוריה זו. מעוצמת הנחרה כל הבית הזדעזע. מספר חפצים נפלו
לרצפה ואחד אפילו נשבר בקול נפץ עז. וינישיוס זע באי נוחות אבל
המשיך לישון. הוא אפילו לא הרגיש שדינה כבר לא שוכבת לצדו. היא
נשאבה הישר לתוך פיו הפעור של וינישיוס. זה היה כל כך מהיר עד
שדינה לא הספיקה אפילו לצעוק. כמו יושבת ברכבת שדים היא נעה
במהירות פנימה בין השפתיים המקפצות, גלשה על פני הלשון וצללה
במורד הגרון. וינישיוס מלמל משהו לא ברור. אולי חלם על איזה
מהלך מוצלח שלו באחד מאותם משחקים רבים שבעברו.
בבוקר התעורר וינישיוס בתחושה מוזרה. הוא העביר יד על פניו
והרגיש את החוט המשתלשל מפיו. מיד הבין ששוב בלע את דינה. ללא
שהיות נעמד ומשך את החוט בזהירות עד שהוציא את דינה מתוכו.
בדיקה מהירה גילתה שהיא סובלת מכווייה קלה שמקורה במיצי העיכול
שלו בהם טבלה כל אותו הלילה.
וינישיוס ודינה היו אובדי עצות. בפעם הקודמת חשבו שמדובר בתקלה
חד פעמית. עכשיו משחזר האירוע על עצמו, היה ברור להם שמשהו
חייב להיעשות.
עוד באותו היום התייצבו השניים בקליניקה של רופא פתגמים ידוע.
הרופא האזין לסיפורם ואז עלעל ארוכות באנציקלופדיית הפתגמים
שעל שולחנו. הוא הפך בדפים, קימט את מצחו ולבסוף הרים את
משקפיו והניחם בתנועת ניצחון על מצחו. "בשביל לפתור את הבעיה
אתה צריך לעבור היפוך עור" אמר הרופא בקול דקיק. "זה פשוט
מאוד. כמו שהופכים שקית מהפנים אל החוץ, ככה עושים לגוף ואחר
כך מחזירים". הרופא נתן לזוג המודאג הפנייה למומחה וביקש
לראותם שוב לביקורת כעבור חצי שנה.
כעבור כמה ימים אחדים בוצע ההיפוך. היה זה ביצוע מופלא. שכבת
העור החיצונית נתהפכה פנימה והעור הפנימי על שלל אברי הגוף
הפנימיים נהיו גלויים. הלב תקתק כשעון. הריאות נתמלאו אוויר
ככדור פורח ונתרוקנו כבלון מחרחר. הצלעות ניצבו בשתי שורות
ישרות נושאים כפיהם לאוויר. עכשיו גם ניתן היה לדעת כי הלבלב
שהושתל בעבר בגופו של וינישיוס התקבל מתורם חייל. הכיצד? כי על
צידו של הלבלב התנוסס מספר רישוי צבאי. מלבן שחור וספרות לבנות
העומדות בדום מתוח מול האות צ'.
דינה אזרה אומץ ושאלה את הפרופסור הבלשן שביצע את פעולת
ההיפוך, מה הסיכויים שהתהליך אמנם יצליח  לפתור את בעיית
הנחירות של בעלה . המומחה הניח יד רחמנית על כתפה והשיב במבטא
גרמני כבד: "גיברת, אור השמש מרפא. שבוע אחד בזולאריום שלנו
יעשה רי-סטארט לציקלאדים שבזרעפת. לא לדאוג בסוף מחזירים הכל
כמו בהתחלה". דינה הנהנה בהסכמה אפילו שלא היה לה שמץ של מושג
מהם אותם ציקלאדים ואיך הם קשורים לנחירות. הרופא נקש בעקביו
ופנה לדרכו. דינה ניגשה לברר מהם שעות הביקור בסולאריום.
וינישיוס הועבר להתאוששות בסולאריום שבמעבדה הלשונית של בית
החולים. דינה הקפידה לבקרו מדי יום. בכל ביקור שכזה היא הבחינה
שהאיברים הפנימיים, שכעת היו חיצוניים, נותרו במקומם אבל הסך
הכול של גופו מצטמק מהחשיפה הממושכת לשמש.
כעבור שבוע בוצע ההיפוך החוזר ווינישיוס שוחרר לביתו.
באותו ערב נטלה דינה סכין וחתכה את המתח ששרר ביניהם בארוחת
הערב. לבסוף הגיע הרגע. השניים נכנסו למיטה אבל לא הצליחו
להירדם. בשתיים אחר חצות פסעה דינה למטבח וחזרה משם עם מזלג.
היא עשתה כמה תנועות ערבוב בחלל החדר והשניים נרדמו לשינה
טרופה.
הייתה זו השינה הרגועה ביותר שבני הזוג חוו יחדיו.
בלילה הבא כשנכנסו למיטה החלו בני הזוג להתלטף בעדינות. נישאים
על גלי התאווה התפשטו ודינה ליטפה את גופו של בעלה. לפתע נפלטה
מפיה צעקה. היא מיהרה לפתוח את האור. לתדהמתה היא ראתה כי
באזור החלציים של וינישיוס נפער בולען. מן צינור נכנס פנימה
במקום שיצא החוצה.
"מה זה צריך להיות?"
"הרב של בית החולים לא הסכים לתת טופס 4 לאזור הזה בגלל שאין
ברית מילה" הסביר וינישיוס בלשונו המתגלגלת.
"הם לא יודעים עם מי יש להם עסק" אמרה דינה בטון פסקני תוך
שווריד העצבים ברקתה מאיים להתפוצץ.
למחרת בבוקר התייצבו השניים במשרדי בית החולים.
לאחר עמידה בתור הכרחי הגיעו לאשנב הקבלה. "זה תפריט המאכערים
שלנו" אמר להם הפקיד "תרצו לשמוע על המומלצים שלנו להיום?".
בני הזוג התלבטו מעט ולבסוף הסכימו ביניהם על מאכער אחד שנראה
להם מתאים לטעמם. הסרוויס היה מהיר והמאכער התייצב לצד שולחנם
בתוך דקות. הוא עשה כמה טלפונים ובה בעת קיבל מהזוג מעטפה ובה
מבחר שטרות כסף. המאכער צייד את בני הזוג בפתק לרב בית
החולים.
לשכת הרב הייתה סמוכה לקבלה. מזכירה בשביס עצום בישרה להם
שכבוד הרב יצא לסידורים אבל עוזרו יוכל לטפל בהם. היא הכניסה
אותם לחדר צדדי. החדר היה ריק. בני הזוג עמדו נבוכים.
"קדימה, דברו" האיצה המזכירה בשניים והצביעה בכיוון מנורת
השולחן.
השניים חשו אי נוחות לדבר למנורה אבל המזכירה הרגיעה אותם
שהעוזר בקי בהלכות אישורים  ממש כמו הרב עצמו. בלית ברירה תינו
השניים את צרתם בפני המנורה. די מהר החלה המנורה להבהב
והמזכירה החסודה מיהרה להוציא את בני הזוג מהחדר.
"זה בסדר, הוא אישר" אמרה ותחבה לידיהם טופס שכותרתו: "אישור
להשלמת היפוך עורי ולסגירת מרפסת". בני הזוג תמהו על התוספת
והמזכירה הסבירה שזהו פינוק על חשבון הבית.
למחרת הושלם תהליך ההיפוך גם באזור החלציים. כעבור חודש הותקן
התריס במרפסת.
אם אי פעם בעתיד ישוב וינישיוס לנחור, הוא יוכל לעבור לישון
במרפסת.