נחש שיכור זוחל ישר
זה מה שקראתי בעיתון כשפתחתי אותו הבוקר,
אבל כמובן שאני ממציא את זה,
כי אף-אחד לא קורא כבר עיתונים

הייתי באוטובוס מתל-אביב לירושלים,
ונהניתי מהנוף, גם אם זה היה בחשכה כמעט גמורה
הנהג שם מוזיקה של זוהר ארגוב
וכל הנוסעים שקעו לתנומה

לפתע קם חרדי אחד זועם וחיוני
וניגש אל הנהג
ומחה בקול גדול על השירים,
שלדבריו זורעים עצב וייאוש בלב האנשים
הנהג חייך אליו בניחותא,
כאחד שרגיל למתלוננים מסוג זה
והציע לו להתלונן במשרד תלונות הציבור,
של חברת האוטובוסים הזו
"אין בעיה!" אמר החרדי אחוז תזזית,
"'תן לי את הפרטים שלך!"
הנהג הצביע על שלט קטן ליד מכשיר הכרטיסים
ואז התעלם במופגן מהחרדי הצעיר
על השלט הקטן היו הפרטים,
באותיות דפוס אדומות כתובות בטוש
"אני אתלונן עליך!" ניסה החרדי לסחוט תגובה,
הנהג לא ענה
החרדי מיהר להוציא עט וחתיכת דף
ורשם במהירות את הפרטים
הוא השתהה קצת אצל הנהג
וזה ביקש ממנו לחזור למקומו
החרדי לא עשה זאת מיד
והנהג אמר לו בנחת שהוא מפריע לו בעבודתו
החרדי חזר למושבו עצבני
זוהר ארגוב עדיין שר כמו כדי להתריס

ירדתי בתחנה המרכזית
והלכתי להתרשם מגשר המיתרים
משם פניתי בפנייה חדה לעבר תחנת האוטובוס
ונסעתי לביתי אשר על שפת הים
הורדתי את בגדיי מגופי,
הכנסתי אותם למכונת הכביסה
והתקלחתי בעדינות וב-רכות
אז יצאתי, שתיתי קפה, עישנתי סיגריות
וצפיתי ב-קיל ביל 2 אחרי שצפיתי בראשון לפני שבועיים
ציינתי לעצמי שהחלק השני עולה בהרבה על הראשון,
התחפרתי במיטה כמו עובר,
שמתי על ראשי את הקפוצ'ון
ונרדמתי כמו גוזל בקן אמו

זו ירושלים אשר על שפת הים,
שתמיד גורמת לי להרגיש בבית
זו העיר אשר מוכרים בה בקרנות רחוב זהב במשקל
ופילים ורודים מתעופפים בה לעת ערב בין שקיעה לחשכה.