לבו של כדור הארץ
מתחמם
ידי שעונו נעות
בחוסר מנוחה.
לבו של הפר
במחנה ההשמדה
מתקרר
תקתוק מחוגי חייו
נדם.

לעת ערב
חיות מסוג אדם
מלהגות על
התחממות גלובלית
"יש קשר בין הדברים"
מדקלמות.
"בעוד אי אלו שנים
כולנו נמות"
משננות.
לכולן נוח לשכוח -
הקורבנות במחנות
הכפייה מתייסרים
עתה!
החפים מפשע במחנות
ההשמדה נרצחים
עכשיו!

לעת בוקר
שוב חיות מסוג אדם
מצקצקות בלשונן
על כוס חלב
שנגזל משפתיו של
עולל
בין פליטת שארית
גופות מגופן
בין פליטת גזי
חממה.

ואנו מביטים בחברינו
אשר מוצאים להורג
מצפים לגורל
דומה.
אולי
צווחות חדות של
מפגינים
מחוץ לחומות המוות
מגיעות
עמומות לאוזנינו.
וודאי
זעקות רגעי לכתנו
אינן נוגעות
בנפשם
הם לא ירצו
שקול השכול יחדור
ללבם
חלקי גופנו וילדינו
יגרסו בשינם
יבלעו ברקב גופם.

והן
רק חיות מסוג אדם
בכל שעת מילוי
ריק נפשן
ממשיכות לצקצק
בלשונן
על דא ועל הא.
לעתים
קולן רועם במגפון
בין
התקררות והתחממות
גלובלית.
על חנק תינוקות
בתי הגזים
על הובלת תינוקות אל
מחנות ההשמדה
הן אינן רוצות
לדבר
לשמוע
לראות
לא לדעת לעולם.