הוא לא ראה בעיניים
פתאום התיישב ליד הפסנתר והתחיל לנגן
אמרתי לו זה לא טוב לך,
כך אמר הרופא
פתאום התיישב ליד הפסנתר והתחיל לנגן

עמד ליד החלון, עישן סיגריה
שמע מוזיקה על תקליטים
היה רגוע, היה שלוו, היה אפילו מנומנם
פתאום התיישב ליד הפסנתר והתחיל לנגן

היה לו מבט דרוך בעיניים שנדלק פתאום,
כאילו קיבל פקודה מעולם של מעלה
פתאום כמו הפך לחיה,
כיבה את הסיגריה במאפרה וניגש לפסנתר

חודשים הוא לא היה יכול לנשום בגלל הפסנתר הזה
אמר לו הרופא אסור לך לנגן
השנים עברו ומצבו השתפר, בפסנתר לא נגע
פתאום אחרי שלוש שנים הוא ניגש לפסנתר

הוא ניגן כאילו הוא ספינה על מים סוערים
הוא ניגן כאילו הוא שיכור ולא מיין
הוא ניגן כאילו זה יומו האחרון
הוא ניגן כמו במסע צלב, כמו במלחמה,
כמו הוריקן שפושט על החופים

השכונה התעוררה,
אנשים התגודדו
הוא לא שם לזה לב
אני לא יכולתי להיאבק בו, הייתי קפואה
זה יומו האחרון והוא מנגן על דמו.