שיר גולדברג היתה סטודנטית ממוצעת למדי לפסיכולוגיה - סך הכל
בחורה די סבירה, אם הייתם שואלים את קרוביה וחבריה.
יום אחד, בעוברה ליד אחת המעבדות האלה של הפיזיקאים בדרכה
לשיעור הבחינה במכונה מסובכת למראה ודי מוזרה.
החוקר שעבד על פיתוחה של אותה מכונה נקרא הראל, והוא דרש ממנה
להתרחק מהמכונה - שכן טרם היה ידוע מה מכונה זו עושה, או כיצד
פותחה - אך היא נמצאה בביתו של איזה רופא אחד שנעלם פתאום מחיי
סובביו.

באותו לילה התגנבה שיר לאותה מעבדה, למכונה זו, ומבלי שאף אחד
ידע על כך התחברה אליה באמצעות חוטים שונים שיצאו ממנה -
חיבורים למוחה ולגופה.
שיר לא ידעה כיצד המכונה עובדת, או מה היא עושה, אך לא היתה
צריכה לעשות כלום - המכונה הבינה כל דבר שחשבה.

מספר ימים לפני כן, בשיעור בתואר, למדה על הפן הפסיכולוגי
באמצעותו השפיע הנאציזם על האנשים. אמנם היתה סטודנטית בשנה א'
בלבד, אך רצתה לשנות את העולם.
מחשבותיה של שיר החזירו אותה לשנה בה בחור צעיר בשם אדולף עוד
היה חייל פשוט בצבא הגרמני.

שיר ידעה הרבה על אותו חייל, שכן קראה עליו רבות. מספר שנים
לאחר מכן, אותו בחור צעיר גילה כישרון אמנותי טמון בו, והתעתד
ללמוד אמנות באקדמיה ולמצות את כישרון זה.
בזמן זה יצא העלם הגרמני עם גולדברג כשנתיים.

שיר הרגישה שביצעה את השינוי ההיסטורי שנדרש ממנה בידי החברה
המודרנית, שכן אותו אדם שעתיד היה להביא למלחמה, היה באותה עת
מועמד בעל סיכויי קבלה גבוהים במיוחד למוסד אקדמי בעל שם.
היא החליטה לעזוב אותו ולחזור להווה, בו נאבקה בתואר ובצרכיה
בציון גבוה במיוחד בו על מנת להתקדם.

היטלר, הבחור עמו יצאה תקופה ארוכה, היה שבור לב. הוא חש נבגד
ומלא כעס - עליה, על העולם ועל עצמו. בשל היותה יהודיה, חש
סלידה יוקדת כלפי כל אדם שהיה יהודי כמותה.

שיר המשיכה בתואר ולא הבינה מה השתבש - שכן דפי ההיסטוריה
נשארו כשהיו, וכמעט אף אחד לא דיבר על הרומן שלהם שהתפתח
למערכת יחסים רצינית.

שיר כנראה לעולם לא תדע את האמת - שכן דפי ההיסטוריה ממעטים
לדבר על יחסים עם השטן...