באופן רגיל המוזיקה מתנגנת גם אם אין מי שינגן אותה,
אבל בפועל, על הבימה, יושב אדם
ומגלגל את המוזיקה כמו הייתה רשימה
של תווים בתוך תווים
בהרמוניה מושלמת

וכשאני עומד מול אותה בימה,
יחד עם כל האנשים המריעים
אנחנו לא רק שומעים את המוזיקה,
אלא גם מתנגנים,
כמו היינו המוזיקה עצמה,
על כל תפארתה

ובחצר האחורית בבית של מושיקו,
יושב יחזקאל השאקל ומשפץ את המכונית שלו
הוא מחליף חלקים, בודק מגעים וחיכוכים,
ומתכנן לצבוע את המכונית בכחול מטאלי,
כי הוא אוהב מוזיקת מטאל

ועל אדן החלון מלבלב לו צמח בעציץ,
ולו כותרת עלים אדומה כדם,
וליבה מתוקה כדבש
אותו מרחרחים מושיקו ויחזקאל,
ומתמסטלים מנגינת כינור נוגה
שעולה ממעמקי הזמן

כל עוד היופי ביופי נמצא,
והחיים במקומם מונחים,
תיסע המכונית בצבע כחול מטאלי
ותשרוף את הכבישים.
עם מוזיקה מתנגנת של פטישים
ועם אורות מהבהבים
בצורת לב
לכל נפש חפצה ולב תאב

ובחצות הלילה יפרוש העוף את כנפיו
וידהה מעלה מעל ארובות המאפיות
אל השמש ש-לו תזרח
בטובה
על ארץ שחונה
חסרת אהבה, חסרת מצפון, חסרת מוסר,
מפולגת ושסועה

ודינה הקטנה תחייך בחלון
אל הדוור שיביא עיתון
ותשאל אותו בציפייה -
"יש מכתב משמוליק בשבילי?"
והדוור יחייך חיוך זורח,
ויגיד "אכן כן, דינה הקטנה,"
וייתן לה מעטפה ורודה עם לבבות דם,
עליה רוסס בושם ורדים,
והיא תיקח זו המעטפה בשמחה,
תבדק אותה בציפייה,
ותמצא הרבה אהבה,
מהילד הצעיר בן גילה,
שיהיה בעתיד אהובה

וכשהיא מתרגשת,
וכשהיא חולמת,
וכשהיא רוקמת עתיד מתוק,
היא תגלה את הפרח פורח,
ואת מושיקו מכין תה ויחזקאל משפץ מכונית,
שתשרוף את הכבישים.