תשאל את המשיח הצעיר -
"מה קרה ללב?"

לא הייתי כל-כך חברותי עם השומרים
במטבח בשקט בלילה השחזתי את הסכינים
כל זגוגית חלון נופצה ולא השאירה סימנים,
אלא זכוכיות שבורות על רצפת הבית שלי
והייתי נאלץ ללכת יחף ולדמם את נשמתי,
אף-אחד לא אמר לי מה קרה ללב

כל העולם היה בתוך הראש שלי,
אבל בצורה שוטה
הסתבכתי עם עננים, הם המטירו גשם,
ולפתע נדמו
אנשים עברו בדלת כמו מלכים,
אבל הם היו לא ראויים
לקחו פיסה ועוד פיסה מהבית,
עד שלאימא שלי לא נותר לב לחיות
ליצנים צחקו בחלונות, אני תמיד הבלגתי
ראיתי אותי מתנדנד עם כל הספינה,
על ים סוער מאוד,
והסערה לא שכחה.

זה היה כבד, אה?
כמו פילים שועטים בחורשה
הוא ניפץ את הדלת, הוא לא השאיר סימנים
הוא גמר את כל המשפחה באבחת סכין נקייה
הגן שצמח פרא סביב הבית הצמיח שושנים אדומות
האדמה הייתה בוצית שקועה בדם
נשרים עטו מעל הבית, מקווים למעט בשר

כל היום חלפו עננים כחולים מעל הבית,
והשמיים היו לבנים
גשם מתכת שחור ניתח כמו מסמרים
ופצע את האספלט במכתשים חמים
ארגז חול מהול בחול שחור
מגלשות סדוקות שבורות
גם הירח לופת את כאבו בצבת מדמם
נאחז כמו עקרב במסך שמיים שחור תלת-ממדי

והילדה פצועת רגליים,
הולכת יחפה על אספלט שבור
מההרים גלי רעם,
מתחממים ושוטפים בשאגה אילמת
בתוך החבית שני דגים
על קירות הבתים מבחוץ - מרזבים
והגשם השוטף שחור כמו הנשמה של השמיים
צובע את אבני ה-מדרכת בנפט

גועל שחור של דבק בין הסוליות לאספלט
אנשים הם רק רגליים, כך אמרו כולם
מדליקים משואות בבתים הסגורים
להבה קטנה להתחמם בה בחשכה הגדולה הקרה.