פה קטן, לשון קטנה שיודעת ללקק טוב
מתכרבל בסחבות
ואני הגברת הדורת האדרת יישנה במיטת מלכות,
וכל הגמדים הקטנים משרתים סביבי בארשת כבוד
אני כולי בתולה, אני אומרת, לכבוד השאקל,
הגבר הגברי שייפתח אותי באמת
אבל הגברים הקטנים לא מאמינים וצובאים על דלתי,
מייחלים למעט לטיפה על זקפתם המייחלת

והוא גמר אומר לחרוש את השדות,
בשביל גברת קטנה שתרקום לו כותונת
כותונת של תכלת עם פרח זהב
ואני שולחת שליחים להביא אותו אליי
אבל הוא שאקל אפילו בשביל זה,
לא מתרשם, לא מייחל, לא מרייר,
רק רוצה לחרוש את השדה תמורת קורת גג,
מעט אוכל ושתייה,
מיטה וכותונת של תכלת עם פרח זהב

שלושה פרשים שלחתי כדי להביא אותו אליי
אחד מת בחרב, שני נטרף על ידי חיה רעה,
והשלישי את שמי לא זכר
נותרתי תאווה ובודדה, מייחלת,
סגרתי עצמי בראש מגדל גבוה,
וייחלתי לזה האביר שלי שיבוא ויציל אותי
אבל הוא לא בא ואני הזדקנתי,
איבדתי את היכולת ללדת ואין לי ילדים משלי

בינתיים הרוחות השתנו מעל הארץ הזאת,
והשמיים החליפו גוונים
אנשים המציאו רדיו, קולנוע, תקליטים,
ונורות שפועלות על חשמל
אני נותרתי מפגרת עם הציורים והצילומים הקטנים בשחור-לבן
פעם הייתי צעירה, חצופה ונאה,
היום דבר לא נשאר מאותה הבחורה.