|
שמונה עשרה שנה
הכל נראה פתאום אחר
הצומת השתנה
אך את הכל אני זוכר
את כל הילדים את השירים ואת הסתיו
את כל מה שנראה פתאום כל כך רחוק עכשיו
שמונה עשרה שנה
אני פתאום אדם אחר
בפנים אותה תמונה
בחוץ החורף מתקדר
פנים חוזרות כמו אז והמילים אותן מילים
עם קצת קמטים וקצת שיער לבן וקצת שנים
שמונה עשרה שנה
אתה עדיין שם שוכב
הכל כאן מסתחרר
ורק אתה אותו כאב
היום חזר ותם ושוב אני יושב לבד
בוכה קצת ואתה ליד צוחק איתי לעד |
|
|
אי אפשר להתאבד
עם אקמול... טוב
אולי אם מורידים
אותו עם ציאניד
או עשרה ארגזים
של קולה דיאט,
אבל זה לא כדאי
כי קולה דיאט זה
מגעיל... אפשר
למות רק מהטעם.
חזי מ-144 מתנדב
בערן מייעץ
לילדה בת 12 מה
לעשות ומה לא
לעשות ואם כבר
לעשות אז עדיף
בקפיצה כי לפחות
רואים נוף במקום
את הקיא של
עצמך... זה יש
לו כל בוקר
כשהוא מתעורר
ערום בשירותים
של הוועדה
למידרוג. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.