יש לי כמה דקות לכתוב שיר עצוב,
שיר שמח-עצוב,
שיר מתקתק כמו סוכריות קופצות,
שיר שישאיר טעם מתוק בפה ומיד יחלוף

כולה תפארת מדבר, אבל היא פורחת,
כמו שקדייה בשלג, כמו סתוונית בשרב
כמו ארץ ללא גשם, כמו יער בר ארוז צלופן
מיישרת קפל במכפלת, מותחת את החצאית
מותחת את הקוקו ושמה חיוך רחב על הפנים

הלילה יורד כל יום בשלוש ואנחנו משתגעים
עושים איתה אמבטיה, אני וברווז הגומי
כל היום משתוללים, לא יודעים גבולות
עד אשר תזרח השמש בפאתי מערב,
והשמיים ייצבעו אדום

כך חלפו ימי תהילה, והיא כולה תפארת
לא מזלזלת חלילה, אבל יותר רגועה
לא מנפחת אגו, אלא יותר צנועה
יש חיים לחיות ואלה החיים שלה,
והיא יודעת טוב יותר באיזה מקום היא בהם

רדיו ישן שלנו דולק כל הלילה
שירי בלוז-נשמה עצלים,
שירים של לורן היל ופרינס
והשעון לא מתקתק כי הוא מקולקל,
ואנחנו לא רוצים לתקן
הוא מצביע תמיד-תמיד לשעה חצות,
בו הכרכרה הפכה לדלעת

בצלחת יש אבטיחים ושסק וסלק ורסק,
שום, פלפל ושמן זית
ילדים משחקים בחצר עם כדור,
כשהם שמחים - אנחנו שמחים,
כי זה אומר שהכול באמת בסדר
כל עוד אנחנו לא מתגנבים אל האסם,
לשבת על ערימות שעורה ולהפליץ -
הכול בסדר
רק מזדיינים בכותנה,
כל יום הוא יום מסיבה,
והחגיגה רק התחילה והיא ממשיכה.