[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיא נתב
/
מה שדפנה יודעת

הטלפון צלצל " היי דאפי, מתי את מגיעה? הילדים רוצים להגיד לך
לילה טוב ואני מת כבר להתקלח"

היא ישבה במושב הנוסע, בהתה לחלופין בפלאפון ובעטיפה הקרועה
בידה.
" אני עוד מעט מגיעה, עצרתי לתדלק בדרך הביתה. אממ, קילחת את
אפי? הוא לא התקלח כבר יומיים" הסחות דעת. היא יכלה להרגיש את
הדם פועם ברקות וידעה שכל מילה באה לה במאמץ אדיר. בהיסח הדעת
היא תקעה אצבע לתוך העטיפה ודגה מתוכה את הקונדום המשומש
וניסתה בכח לא לחשוב על כל הפעמים שאריה בילה בלשכנע אותה למה
הם לא צריכים קונדומים יותר.

" אני תיכף מגיעה, תגיד להם שיחכו לי ואל תתן ליעל לשתות לפני
השינה, היא עדיין מרטיבה את המיטה". "מאוחר מדי לזה. אני הולך
איתה עכשיו לשירותים. גם ככה מחכה לי מחר יום ארוך. ומחר תמי
לא תוכל להגיע בארבע להיות עם הילדים אז אני אצטרך לצאת
מהעבודה מוקדם" היא שמעה צליל של נשיקה ומבלי להתכוון מחצה את
הקונדום ותכולתו ניגרה מבין אצבעותיה.

היא פלטה "עזוב, תגיד לה שאני בבית מחר אז אנחנו לא צריכים
אותה מחר. נדבר -" ולפני שהספיקה לסיים את המילה שמעה את השיחה
מתנתקת. המסך הבהב לרגע ורשם שיש לה שתי שיחות מוחמצות אבל היא
אפילו לא רצתה לדעת ממי. היא נשארה לשבת באוטו, מנגבת את הנוזל
היבש למחצה על החצאית התכולה שלבשה. היא לא רצתה לחזור הביתה.
כל הקולות שהלמו בתוך ראשה כמעט החרישו את המחשבה שכל זה לא
יכול לקרות לה. היא נשארה שתולה במקומה, מדפדפת בין שלל
התרחישים שיכלו אולי להסביר איך עטיפה קרועה וקונדום משומש
התגלגלו אל מתחת לכיסא של האוטו ובאף אחד מהם היא לא היתה
נוכחת. ובכולם אריה עשה באוטו עם תמי דברים שהוא הבטיח קבל עם
ועדה לעשות למשך שארית חייו רק איתה. היא חייגה בחזרה לפני
שתוכל לאבד את מעט האיפוק שהצליחה לאזור ואריה ענה אחרי יותר
מדי צלצולים

"מה קורה? יעל עשתה כבר פיפי ועכשיו הם משגעים לי את השכל.
איפה אמא? איפה אמא? מתי את מגיעה" היא רצתה לצרוח ובמקום זאת
אמרה " אל תחכו לי"
היא לא היתה צריכה לזייף את המצוקה לפחות. "אני תקועה בכניסה
לתחנת הדלק עם פנצ'ר, הבחור בתחנה עוזר לי להחליף אבל הוא מבין
בזה עוד פחות ממני אז תגיד ליעלי ואפי שלא יחכו לי וילכו
לישון".
היא שמעה את האנחה מהצד השני " אני אנסה. את בטוחה שלא תספיקי?
לימדתי אותך איך להחליף פנצ'ר, את בטח זוכרת משהו"
אני הולכת לפנצ'ר לך את החיים כשאגיע הביתה, יא בן זונה.
המחשבה צרחה בראש שלה והיא המשיכה כאילו כלום לא נשמע, למרות
שהייתה בטוחה לרגע שאמרה את זה בקול רם
" אני לא טובה בפנצ'רים כמוך יא שחצן".
" מה זה אומר?" הוא ענה לאט מדי, רגוע מדי. היא רצתה לשמוע
אותו לחוץ.
"טוב, יאללה, אני אשכיב אותם לישון ואחכה לך עם המקלחת.
" אל תחכה לי, זה ממש לא יילך כמו שאתה חושב" אמרה וניתקה.

הזמן עבר בזחילה מדודה ואחרי מה שהיה נדמה לה מספיק זמן מרגע
שהאורות בחדרים של אפי ויעל נכבו היא יצאה מהאוטו ונכנסה
לבנין. כל מדרגה העמיסה עול על כתפיה ועד שהגיעה לדלת בקושי
נותר בה הכח לסובב את הידית. אריה ישב בפינת האוכל במטבח,
ודפנה נכנסה מהסלון ונעמדה מולו, השולחן ביניהם והסירים על הגז
מאחוריו, מהבילים עם ארוחת הערב שהתקררה לאיטה.
"יעל מוסרת לילה טוב ואת חצופה" הוא חייך והיא ענתה
"חבל, אבל מה כבר יכולתי לעשות? לגרור את האוטו? אני צריכה
אותו לעבודה למחר"

הוא קם לכיוון התנור ועיניה עקבו אחריו  עד שהפנה את גבו אליה
וברגע שהרים את הסיר היא התקרבה אל השולחן והניחה עליו את
העטיפה הקרועה והקונדום המרוט.
"רציתי לשאול אותך משהו, אריה" הוא נעמד בגבו אליה, אוחז בסיר
מבלי להבחין שהוא מחזיק אותו בלי הכפפות. היא יכלה לדמיין את
החום נבנה בהדרגה בכפות ידיו.
"שוט, מה רצית לדעת?"
היא בחנה את העורף שלו ואמרה "אתה יכול אולי להסביר לי מה זה
עושה באוטו שלנו?"
הוא נשאר לעמוד, הסיר שעדיין אגר את חומו לפות בין אצבעותיו
שהלכו והלבינו מבחוץ, וסמקו מבפנים.
"למה את מתכוונת?"
היא רצתה לצעוק ובמקום נהמה "אתה מוכן להסתובב או שאתה כבר
יודע על מה אני מדברת? אריה, אני מדברת אליך. לפחות תסתכל עלי"
הוא סב על צירו, והמבט שהיישיר אל מעבר לה סיפר לה יותר ממה
שרצתה לדעת.

"תסתכל על השולחן אריה. תגיד לי שיש לזה הסבר. תגיד לי מה עבר
לך בראש לפחות".
אריה המשיך לאחוז בסיר, כמי שכפאו השד, כמו אוחז במגן בפני
המבט הבוער ששיתק אותו במקומו. ועדיין לא אמר דבר, אז היא ענתה
במקומו כמעט
"לפחות  אל תשקר לי. בבקשה. הכל רק לא זה. אני אוכל לסבול כמעט
הכל, אתה כבר יודע את זה, רק אל תשקר לי בפנים".
הוא התקרב אל השולחן והחדר הרעים פתאום מסביבו "אל תוריד את
הסיר, שישרוף לך בידיים".
" מה את רוצה שאומר לך? את רוצה תירוצים? אין לי. לא חשבתי
שככה זה ייצא"
היא כבר לא יכלה לעצור את המילים גם אם היתה רוצה "כמה פעמים
זיינת אותה? "
הוא עצר לחשוב והיא יכלה לשמוע את גלגלי השיניים עפים מהצירים
בראש שלה.
"אני מבינה  שיותר מפעם אחת. למי  דחפת את הקונדום המסריח הזה
שנמרח לי על היד?"
הוא השפיל את ראשו, ולא ענה בהתחלה. היא חיכתה
"את לא מבינה, זה ממש לא מה שאת חושבת. זה ממש לא מה שאת
חושבת"
היא יכלה לשמוע את הקול שלה מהדהד "בוא נראה מה אני חושבת. אתה
חופר לי שבועות שנשכור את תמי לבייביסיטר והיא פה ארבע ימים
בשבוע לפחות כבר יותר משנתיים. כמה פעמים כבר זיינת את
התיכוניסטית הפישרית הזו? עשיתם את זה במיטה שלנו? תקעת אותה
באוטו? אתה בטוח שאתה רוצה לדעת מה אני חושבת- " המבט הרדוף
בעיניו תקע את המילים בגרונה והיא עמדה כלא מבינה
"תאמיני לי שאת לא מבינה בכלל. זה ממש לא מה שאת חושבת". בדממה
שגנבה לרגע את החדר היא הבינה פתאום שאולי היא באמת לא מבינה,
אולי לא רצתה ולא רוצה להבין.
"נשפך לך משהו על החצאית - -" היא לא נתנה לו לסיים את המשפט
"כן, זה השפיך שלך יא בהמה". היא רצתה לחנוק אותו עם פיסת
הגומי ששכבה כמו אצבע מאשימה ביניהם. הוא רק נחר ואמר "זה לא
שלי. זה של אבא של תמי".

היא בהתה בו, המומה "אז מה זה עושה באוטו שלנו? גם הוא מזיין
את הבת שלו, לא רק אתה???"
הוא החל לאזור אומץ והיא יכלה לראות את כתפיו משתחררות.
הוא הניח את הסיר על השולחן ובקול מדוד וכמעט מאופק ענה
"אני לא מזיין את תמי, וגם אבא שלה לא מזיין אותה.  
הקונדום של נמרוד, אני זרקתי את שלי.
והוא השאיר שם את הקונדום בכוונה, אני נשבע לך. נמאס לו לחיות
בשקר וזו הצורה שלו לגלות.
הוא רוצה. אני לא יודע מה. אני לא יודע מה אני רוצה." המשפט
הסתיים כמעט בלחישה.

עולמה נשבר לשניים והיא עמדה לענות,
והקול לא בא לה.
ויעל עמדה משפשפת עיניים במסדרון בכניסה לסלון, וקראה לה
"אמא, אפי מציק לי"
היא הסתובבה לעברה
והקול לא בא לה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הופל'ה- אני
לסבית זקנה!


זוזו לסטרי
במובאה ממאמרו:
"להיות דמות
בדויה-
היתרונות"


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/2/20 11:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא נתב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה