כולנו בני-אדם, הוא אמר לי,
וכולנו נמות
וכולנו עושים כמיטב יכולתנו,
כדי לחיות טוב ובכבוד
לא כולנו מצליחים,
יש לנו חולשות וגם יתרונות
טוב למות עם בטטה,
אבל לחיות עם גריסים

ככה הוא אמר
לא הבנתי
במיוחד לא את הבטטה והגריסים
מה זה בכלל גריסים
לכן הרכבתי את המשקפיים כדי לראות אותו יותר ברור
וראיתי שהוא שותה ומסטול על כל הראש
בעיקר שיכור מאוד
אז חייכתי לעצמי, הבן-אדם לא אג'דנן,
הוא פשוט בראש טוב

שאלתי אותו אם אפשר לשתות אתו,
מהמשקה שלו,
והוא הסכים ברוחב לב
אז שתיתי
וכל מה שיצא לי
זה "טוב למות בעד ארצנו"
וגם "לחייך, יפתי, אחותי, הקטנה"
וגם "כשנמות יקברו אותנו,
ביקבי ראשון לציון"

הוא אמר שאני משורר מבוזבז
הוא חשב שאני אקבל את זה כמחמאה
אבל אני משורר, ולא מבוזבז
אני עושה את עבודתי נאמנה

אז הוא הרים עוד כוסית ואמר
"לחיי השירה"
"וגם לחיי הפרוזה" הוספתי
לחיי השירה והפרוזה" הוא אמר,
"לחיי הכתיבה היצירתית"
הרמתי אתו כוסית,
ורכשתי לעצמי חבר
שלושה בירות, זה כל מה שהוא רצה.