נעלי הלילה בכיכר
היא הולכת לאור הלבנה
מזרקות ודשאים בשעות הקטנות
צעירים שיכורים ומבוגרים חולי ירח

היא הולכת כמו בבלט
רגליה משחקות בריקוד עם אור הירח
כמו שקופה שלא נראתה מעולם
כמו אחת שלא שייכת למתים ולחיים
כמו עשויה מ-אור ירח

והדשאים מרביצים שירתם.

"אהה...
השורה האחרונה מיותרת,"

- ד"ר לשירה.

בצל
רגל יחפה עירומה דורכת לי על היבלות
אני מתפקע כמו שקית בועות
היד שלה ממששת בתוכי כל נקב וסדק
עיניי נעצמות בריסים כבדים שחורים על אישוניי המוצלים

ב-רכות היא זורמת, כמו לא שייכת בכלל
כמו נשטפה מהקירות עם המים
והריח שלה, ריח מנטה ויסמין,
ריח ניקיון וריח תשוקה מזרחית

בקלות היא מקלפת את הגלדים מעל עורי
חושפת ממני שכבה ועוד שכבה,
מסירה את הקליפות
נפשי פורצת מגופי כמו מי קרח
וליבת נשמתי נחשפת לעולם הרחב,
ומתרחבת.