גיא שמש / שמיי וניל |
אני נחנקתי מאש ועשן ושמיים כחולים מכוסים דם
ראיתי את הזגוגית של החלון מעליי טסה במהירות האור,
ישר אל הרקיע, ישר אל הראש שלי
לא יכולתי לנשום כי המחשבה לא הראתה דבר
היא הייתה ילדת הפלא שהרימה שחקים ושמיים
היא הייתה הילדה שמסמרה לבבות צבעוניים ברקיע
אני הייתי הילד היחף עם הרגליים המלוכלכות,
שהולך בבוץ ונדקר מ-סיכות
פתחתי פה קטן למיצי מלאכים של מעלה
וגם אם ידעתי את מקומי, לא ידעתי למה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|